לפעמים אני מת
ואז קם לתחייה
ומי שרואה, שואל
מה קרה ואיך היה
ופתאום אני מגלה
שאי אפשר להסביר,
שאין סיכוי לתאר
איך זה לנשום בלי אוויר.
שאין טעם לספר על דברים שחוויתי,
אי אפשר לצלם דברים שראיתי.
וכשכולם מתייאשים והתולעים עוזבות,
נשאר רק אני ואז באות המחשבות.
על דברים שקרו ואני לא הרגשתי,
על מחשבות שביקרו ואותן לא ניתחתי.
מחשבות על קבר ועל חול חם מסביב,
מחשבות על דם ועל השלד שאותי מרכיב.
על השקט שבמוות בעודי בחיים,
על הלב שדופק ועושה לי נעים.
לפעמים אני מת
ואז שוב נולד,
לפעמים אני עם כולם
ואז שוב לבד. |
