"אני שרמוטה" אמרתי לו.
הוא הסתכל עלי, במבט מבוהל, צודק, גם אני הייתי נבהלת אם היו
אומרים לי דבר כזה.
מה הוא בסך הכל רצה לדעת? הוא אפילו לא ממש שאל, אבל אני הסקתי
לבד שהוא רוצה לדעת עלי משהו, וזה הפרט הכי משמעותי אצלי, כמו
שיש בחורות בישניות. אז הנה אמרתי לו, שלא יגיד שלא אמרתי, כי
אמרתי.
"מזאת אומרת?" הוא רצה להבין, ושאל עם שפתים קצת רועדות.
מה לא ברור? רציתי לשאול, מה? הוא לא מבין את משמעות המילה?
חשבתי שבחור בן 19 צריך להבין קצת במושגי עולם.
"אתה יודע, אחת שנותנת" עניתי לו, ועשיתי לו תנועה של גלגול
כזאת עם הידיים שבאה להסביר לו שיש המשך שהוא צריך להבין לבד.
הוא בהה בי, הסתכל בצורה קצת מוזרה, ומיד אחרי שסיימתי לדבר
הוא אמר שבשפה זריזה: "אני... אני יודע מזה שרמוטה, שאלתי
כאילו... באיזה צורה זה מתבטא.." הוא אמר.
"אהה, פשוט מאוד, אני נותנת לבחור מה שהוא רוצה, ואין לי הרבה
בקשות שהוא צריך למלא לפני שהוא מקבל את מה שהוא רוצה."
"ומה הוא צריך לעשות כדי שתתני לו?"
"פשוט להגיד שהוא אוהב אותי". אמרתי.
"זה לא כזה פשוט לאהוב, את יודעת" הוא אמר, והדליק סיגריה,
כנראה היה קצת לחוץ מכל מה שאמרתי לו, או שהוא סתם היה חייב
סיגריה.
"לא אמרתי שהוא גם צריך להתכוון לזה, פשוט להגיד. כל מה שאני
רוצה זה לשמוע את המילים" כמה שלא היה לי נוח בכיסא הזה.
"ואז את נפתחת?"
"אז אני נפתחת, רוצה לנסות?" למה הוא שואל כל כך הרבה שאלות?
אפשר לחשוב שזה באמת מעניין אותו, הרי הוא לא שונה מאף אחד
אחר. נו, למה הוא מחכה, שיקח אותי כבר מפה, לדירה שלו, בטח יש
לו מיטה נוחה, הוא נראה עשיר ומטופח. אמא תמיד אמרה לי שכדאי
לי לתפוס בעל עשיר, אבל מה ההבדל בין בעל לזיון? שניהם חסרי
משמעות.
"רוצה?" שאלתי שוב, לזרז קצת את הענינים.
"לא, את לא מושכת אותי בכלל, אני לא רוצה לשכב איתך".
"אז למה עשינו את כל השיחה הזאת?" פתאום הרגשתי ככה לא נעים,
כי בכל זאת, זה כאילו היה חסר פואנטה, או בשפה שלנו "ייבוש".
שיניתי תנוחה בכסא, פשוט את הרגל שהיתה עד עכשיו על הריצפה
שמתי על הרגל השניה.
"את העלת את הנושא"
"אבל למה באת לשבת פה בכלל, לידי?" שאלתי, בנימה קצת עצבנית.
"את יודעת, זאת תחנת אוטובוס, לא באתי לשבת לידך, באתי לחכות
לאוטובוס, את זאת שהתחילה לדבר".