מילדות אני חולמת
על אדם שלא קיים
מחשבה תמיד פועמת
קול קטן שלא נדם

ובגשם השוטף
תחת מחסה ביום אפרורי
מבטו אותי עוטף
האהוב הדמיוני שלי

והוא צורח
הוא צועק
הוא בורח
את דמי יונק

כוחי נסחט
עצמותיי נשברות
זהו האהוב הדמיוני שלי
שמזיל עלי דמעות

ובלילה
על שפת תהום
אני קוראת
אל אור היום

נהר של דם
זורם מליבי
הוא ערפד ולא אדם
האהוב הדמיוני שלי

ובחושך
הוא רודף אותי בסיוטיי
הוא רואה אותי
בכל מאות פניי

הוא אוכל אותי
כמו נחש טורף עכבר
והוא אוהב אותי
תמיד יותר מידי מאוחר

הוא לועג לי
הוא תינוק זקן חכם
הוא מבתר את גופי לאלפי חלקים
ושולח אותם לקצוות העולם

אני היא הפילגש
מפרשת פילגש בגבעה
חלומות אונסים אותי כל לילה
ובבוקר אני מתעוררת, עייפה

ולפתע
בהתגלות, כמו דלת הפותחת כאבי
סוד קטן התגלה לי, מסובך אך פשוט
האהוב הדמיוני שלי
הוא אמיתי.