ובקשר לזיון, היא מוסיפה, אז אתה יכול שוכחת, אף פעם לא, גם אם
אתה אדם אחרון בעולם אני לא להזדיין  אתך, טינופת, אתה מביט בה
בהפתעה, איזדורושקה, איזדורושקה, מה אכפת לך, זיון קטן וזהו,
את כל כך יפה איזדורושקה, כל כך...
אתה מתקשה למצוא מילה שתתאים, והיא עומדת לפנייך, עיניה יורות
כדורי אש של תכלת, איזו מילה תתאים, אוף, אתה מתחיל להילחץ,
אממ, אולי מיוחדת, לא...זה לא יתאים, מילהמילהמילה, זוהרת,
זהו, איזדורושקה, את כל כך זוהרת, כל כך צחורה ולבנה, כמו החלב
בבוקר, לפני שאני מוסיף את הקורנפלס, ככה את.
איך השיחה הזאת בכלל התחילה, אתה מהרהר לעצמך בעודך מחייך אליה
בשמנוניות, אתה נזכר בפעם הראשונה שפגשת אותה, את איזדורה, זה
היה ב1971 בנמל המטונף של יפו, עמדת באמצע כל האנשים האלה, כל
היהודים האלה, והרגשת גוי.
עם המעיל החום הארוך, והמזוודות המתקלפות מעור, עמדת שם
,וחיכית שאליהו הנביא יבוא, וייתן לך לפחות איזו טפיחה
ידידותית על הגב לברוכים הבאים אבל זה כמובן לא קרה, מאז עברו
הרבה שנים, אתה מרגיש פחות גוי, אבל בלב, בלב אתה עדיין רומני
טהור.
אתה זוכר את איזדורה אז, בחורה עגלגלה שהייתה אתך באונייה,
חייכנית וזורחת, כן, זאת המילה, זורחת.
הפעם השנייה שפגשת את איזדורה הייתה בחנות לכלי תפירה, זה היה
ב1979, באת לקנות חוטים לציפורה, אשתך, שמתה חמש שנים לאחר מכן
מסרטן השד, אתה זוכר איך איזדורה הסתובבה ואתה עמדת ממש
מאחוריה, ואיך שדיה נמחצו כנגדך והרגשת את ההתנשמות הנרעשת שלה
בהנאה, שאני אמות, איזדורה ליבוביץ', חייכת אליה באותו חיוך
שמנוני, שלום, היא חייכה חיוך מעט מאולץ, יעקב אם אני זוכרת
נכון, כן והחיוך שלך התרחב, היינו ביחד על נסיכת הים, כן, היא
אומרת, אני זוכרת, מה שלומך היא מתעניינת ולמרות שאתה רואה
שהיא באמת כבר רוצה להיפטר ממך אתה מרחיב על אשתך ועל הילדים,
לבסוף היא מעיזה להעיר שהיא צריכה ללכת ואתה רואה שהיא לא קנתה
כלום, אתם נפרדים בלהתראות ואתה עומד שם שעה ארוכה אחרי שהיא
הלכה, מביט אל הישבן המתרחק שלה בהפנוט, אתה יודע שהיא מרגישה
את מבטך אך המחשבה הזאת רק מסבה לך עונג.
הפעם האחרונה שפגשת את איזדורה הייתה לפני חצי שנה, ראית אותה
עומדת בצומת, היא שמנה מאוד ושומה שעירה גדלה לה על הסנטר, היא
הייתה מאופרת בכבדות ונראתה שונה ממה שזכרת אותה אך עם זאת
מאוד מוכרת, אז ניגשת אליה, איזדורה?, כן, היא ענתה, מביטה בך
במבט עוין, שלום, יעקב, זוכרת, נסיכת הים, 1971, אה, כן, הפעם
היא לא מנסה להסתיר את הדחייה שלה, ובכן, מה אתה רוצה, היא
שואלת, את זונה, אתה שואל בחוסר טאקט, יש לך מן הרגשה שעכשיו
ששמתם את הקלפים על השולחן מותר לך להתנהג אליה בחוסר כבוד,
אחריה הכל, ממתי מכבדים זונה, לא, היא אומרת נרעשת, אני,
זונה?!, היא ממלמלת משהו ברומנית, אני לא זונה, אני מוכרת גוף
שלי בשביל משקה, ילד שלי, אתה שם לב שהעברית שלה הידרדרה מאוד
ומבטאה הרומני חוזר אליה, אתה מביט אליה בלגלוג, איזדורושקה,
למה נהיית זונה, יש הרבה עבודות בניקיון, את יודעת, אתה מגחך.
איזדורה משפילה את מבטה, אי אפשר ניקיון, אי אפשר, לא מספיק
כסף בשביל משקה ובשבילי, היא אומרת, אני רוצה להזדיין אתך, אתה
אומר, נותן דרור ליצרייך, אחרי הכל, היא זונה, ומותר.
אתה מחייך אליה בחיוך השמנוני שלך, והיא מזעיפה פנים, בוא
עוזבים זיון בצד לרגע היא אומרת, מה אתה עושה עכשיו, היא
שואלת, למה את מתכוונת אתה שואל אותה בבלבול אמיתי, מה מקצוע
שלך היא עונה, אה, אני לא עושה כלום, פעם הייתי סנדלר אבל
עכשיו אני בפנסיה, היא מביטה בך בהבעת ניצחון, אתה רואה, אתה
לא עובדת, לפחות אני עובדת, אתה לא עובדת, אתה מוותר על
הניסיון להסביר לה מה זה פנסיה, ובקשר לזיון, היא מוסיפה, אז
אתה יכול שוכחת, אף פעם לא, גם אם אתה אדם אחרון בעולם אני לא
להזדיין אתך...