החלטתי לצאת למסע
לחפש משהו שאיבדתי אבל אף פעם לא היה שלי
בעודי מטיילת בשדה
ראיתי פרח לא רגיל
פרח נדיר שמכיל את כל צבעי הקשת
רציתי לקטוף אותו אבל פחדתי שהוא יעלם
או כל הצבעים ישחירו כמו שקרה להרבה ממכרי
שקטפו פרחים כאלו יפים
עמדתי כמהופנטת בלי יכולת להסיר את עיניי
וידי ,בעלת רצון משלה לטפה את הפרח
במגע רך וקליל , כאילו על מנת לא להכביד עליו
והוא חייך אלי וממש ביקש ממני להרים אותו
אז עשיתי זאת , בלי לחשוב בכלל
הגעתי לביתי ושמתי אותו בואזה שקופה
כדי שאני יראה את כולו
ועדיין אני יושבת מול הואזה ומסתכלת
וכל הזמן דואגת שלא ישחיר לי בידיים.
בלילה חלמתי על שדה , שהיו בו מיליוני פרחים כאלו
שלא משחירים לעולם
וכמעט קטפתי אותם , אבל הבנתי שפרח אחד כזה מספיק לי ,
ואני בכלל לא צריכה שדה שלם ...
רק חלק ממנו , חלק קטן שנותן לי הרבה
כמו שהלב הוא רק חלק קטן בגופינו
אך בלעדיו , איך היינו חיים?
שדה, אני אוהבת אותך . |
