הכוזרי: "ליבה של האמונה בבריאה היא תזה דתית, המוכנה להמר
במלוא השכנוע, שכל סברה אחרת אינה אלא שגיאה ו/או הטעייה".

דומני שהיטיב הכוזרי לבחור במילים הראויות כדי להגדיר אל נכון
את ליבה של אמונה דתית באשר היא. הבה ננסה איפא לבחון את
המניעים שעוררו אמונה דתית, ומדוע הם גורמים לאנשים להמשיך
ולדבוק בדת עד עצם היום הזה.
ראשית האמונה והפולחן הדתי שייכים לתקופות בה אלילים, ואחר כך
אלים שונים ומשונים, שלטו כל אחד באיתני הטבע: אדמה, מים, אש
רוח וכד'. בתקופות המדוברת לא ידע האדם מאומה על החוקים להם
מצייתים איתני הטבע מחד, ומאידך מוראותיהם והשפעותיהם הקשות על
האדם, נתנו גושפנקא טובה מאין כמוה להמצאת אלילים ואלים -
ישויות חכמות וחזקות בעליל מן האדם. ניתן אף לקבוע שהכוחות
שהוענקו לאלים השלימו בדיוק נמרץ את חוסר היכולת האנושית בהבנת
היקום.
אפשר אם כך לקבוע כי הפחד מאיתני הטבע ונבערות מדעת היו
הגורמים החשובים שהוליכו את האדם לתת את גורלו בידי אלים. הפחד
הזה היה כה גדול עד כי הביא את האדם לחבל בעצמו ובאינטרסים
האישיים והכלכליים שלו, עד עדי העלאת עולות וזבחים לאלילים,
וביטול זמן רב ויקר לצורכי פולחן. ציות מוחלט לאלילים ולאלים
היה ערובה טובה דיה כדי להשכין בטחון בלב האדם, כי הוא נתון
בידים טובות, או כפי שנהוג עד היום לומר "חסדי שמיים".
המעבר לאמונה באל יחיד לא שינתה במאומה את הסיבות לאמונה, אלא
רק עשתה אותה נוחה יותר ומותאמת לרוח התקופה (השוררת עד היום,
אגב). יחד עם זאת, שאלות כמו מדוע יש אלוהים, מי ברא אותו,
היכן הוא ומה מהותו - אינן לגיטימיות עבור המאמינים. הענקת
לגיטימציה לשאלות הללו תערער את בסיס האמונה הדתית אפילו
שהיכולת להשיב על השאלות האלו אינה קיימת. אם כך, נסתיימה
התקופה בה הועלו עולות וזבחים, אך ביטול הזמן הכרוך בפולחן
הדתי נשאר כשהיה.
הדרך מכאן אל מעשה הבריאה היא קצרה ומובנה לחלוטין. הסקרנות
האנושית המבורכת, מעולם לא היתה יכולה להסכין עם מצב בו אין
הסבר להתחלת היקום והחיים. באין כל דרך אחרת להסביר את ההתחלה,
נוצרו סיפורי "בראשית", היינו שוב, התלות באל חזק ויודע כל,
היכול אף לחוק שימור המאסה, שלא נודע אז בניסוחו דהיום, אך בכל
זאת - נברא יש מאין.
האמונה בבריאת היקום ע"י אל קיימת כבר אלפי שנים, ועודה שלטת
כבימים ימימה. ואין לתמוה על כך. באין לאנושות כל ידע חדש
המסוגל לשפוך אור על תחילת היקום - המניעים הקיימים להחזקה
באמונה ימשיכו לשרור ולשרוד. במקום הזה אפילו תורת "המפץ
הגדול" אינה עוזרת, באין לה היכולת להסביר את המצאות ה"יש
מאין".
ובכן, מה עושה האדם באין לו ידע? אליבא דהכוזרי - מהמר. אמנם
"מתוך שכנוע עצמי עמוק" - אך זהו עדיין הימור ללא כל עוגן
במציאות, למעט התימוכין מן ההיסטוריה האלילית וסיבותיה, כפי
שתיארתי קודם.
הקידמה הטכנולוגית הגדולה של תקופתנו, המאפשרת לנו חיים נוחים
והשגת ידע רב יותר מאשר בכל תקופה אחרת בהיסטוריה האנושית,
אינה אלא אשלייה. איננו יודעים יותר על הבריאה ועל תחילת היקום
יותר מאשר אבותינו הקדומים. גם התפשטותו של הפונדמנטליזם הדתי
ממש בתקופה האחרונה, מלמדת כי הצורך בדת נשאר כשהיה, ובמילים
אחרות - הנבערות והפחד בעינם קיימים. כך, בעוד מילניום או
שניים, כשהבאים אחרינו יתבוננו על תקופתינו הנוכחית - יראו
אותנו בדיוק באותו האור בו אנו מתבוננים אלף או אלפיים שנים
אחורה.
דבר אחד אנו יודעים טוב מאבותינו, הודות למדע הסטטיסטיקה, והוא
- מהו הסיכוי להמר נכון- ואידך זיל גמור.
לסיום אני מבקש לשוב לרעיון הטוען כי הופעת היקום אינה תופעה
בודדת. האנושות מכירה יקום אחד בלבד, וגם אותו באורח שאף אין
בידינו הכלים לשער את מידת חלקיות ההכרה. מכך אין להסיק כי אין
יקומים אחרים. יתכן כי היקום שלנו אינו אלא חלק מהוויה מורכבת
יותר, שאין לה לא בראשית ולא אחרית. גם כאן ניתן להמר - כל אחד
כרצונו וכראות עיניו.