נסעתי לאימא שלי לקריות לאכול בשבת.
אימא שלי היא אמנית בלהכין מכלום מעדן מלכים, והשבת היא מכינה
תבשיל מוזר כזה מחצי כרוב.
אחרי שראיתי שכל בגדי השבת שלי קטנים עלי, אז הלכתי לקנות לי
חדשים כי אימא שלי תהרוג אותי אם היא תראה שאני בא לשבת לשולחן
עם בגדים שקטנים עלי.
איך שלא יהיה בעיר פגשתי אותה פעם ראשונה היא הלכה כמו שצריך
עם ג'ינס קרועים וחולצה של לנין עם מקדונלד'ס, "חה קומוניסטית
אחת מתלהבת מעצמה שתגדל תבין", אבל היא בכל זאת למרות שניסיתי
לשכנע את עצמי שהיא מעצבנת, היא התקרבה כאילו היא עושה לי
דווקא, היא הייתה עם עוד חברה החברה שלה הייתה כזאת כונפה ילדה
נמוכה ומכוערת בטירוף והיא לבשה כזאת חולצה של מאו.
איך שלא יהיה רצתי עם בגדי העבודה שלי לחנות לקנות בגדי שבת
תוצרת סין לנצל ילדים קטנים ולהרגיש טוב.
אצל אימא הייתה איזו חברה פולניה מעצבנת במיוחד שכל הזמן אמרה
שהמצב היום הוא קשה מאד והכול בגלל הערבים האלה וצריך לעשות
להם טרנספר.
אחרי הארוחה הלכתי לשירותים ושמעתי ככה לא ממש בכוונה את אימא
שלי מדברת עם החברה הפולנייה שלה עלי ואימא אמרה שאני ממש מסכן
ואומלל בגלל שאין לי אף אחת.
החברה הזאת של אימא שלי כל הזמן הפסיקה אותה ואמרה לה שאני לא
מתאים להיות הילד שלה ואם היא הייתה במקומה היא הייתה מזמן
מגרשת אותי לשכם איפה שכל החרבים הערבים שלי.
שבוע אחרי ארוחת הערב אצל אימא באופן מפתיע במיוחד שוב ראיתי
אותה ושוב עם החברה הכונפה שלה ושוב עם החולצה הזאת של לנין
ומקדונלד'ס ולכונפה הייתה חולצה מכוערת ממש מבלי צורה בכלל
(ממש התאים לה דווקא).
הפעם הייתי חייב לדבר איתה על הערבים ועל חיים משותפים, אבל
היא נעלמה בהמון של הרחוב,
ממש התאכזבתי אבל אמרתי לעצמי שיש עוד מליון אנשים עם חולצות
של לנין ולכל האנשים עם החולצה של לנין יש חברות כונפות חסרות
צורה.
אחרי שבוע פיטרו אותי מהעבודה, וגם הקיבוץ שסוף סוף קיבלת
מועמדות לחברות התפרק ואפילו מצאתי איזה משהי כבר אז גם היא
עזבה אותי.
עכשיו אני עם הרובה אם 16 שלי מהצבא,
אני הולך לסיים את כל המחשבות על ילדה מקסימה עם חולצה של לנין
ועל חברות כונפות.
לסיים הכול ואפילו את אימא זה גם קצת יחשל, אני עכשיו חושב
שזהו אימא אני עוזב לשכם אני הולך לערבים כמו שרצית,
תמיד אהבת לשנוא אותם וגם אותי נכון?
זהו אימא אני לא אטריד אותך יותר ואני גם לא צריך חברה!.
זהו זה אני מעביר את הרובה לבודדת ודופק כדור בראש,
שנייה לפני שאני לתוך החלום הנפלא, אני כבר רואה לבן יפה כזה
בעיניים וממש שנייה לפני שאני נכנעה לכל זה אני רואה ילדה
מקסימה ממש, מבטה רטוב מדמעות והיא בוכה, אני מחייך עליה,
יש לה חולצה של לנין ומקדונלד'ס וחברה כונפה בלי ממש צורה.