זה רק שיר ברדיו
או רק מילה
ופתאום הכל עולה בחזרה
לרגעים ספורים אני שוב באותו
הסרט והכל כל כך חי כאילו זה היה
אתמול.
נראה כל כך רחוק או כאילו לא היה.
אבל זה באמת היה, כל כך חי וטוב שזה כואב להיזכר.
חיים אחרים, חיים טובים.
ושם רחוק הרגיש כמו קרוב
וכאן קרוב מרגיש רחוק.
כמו הבית, אבל לא שלי.
כמו בחור שחור של זמן,
סופת מחשבות והתעוררתי אחרת.
פחות כואבת אבל נסערת
מרגישה יותר את החיים.
עכשיו אני אהיה יותר חזקה.
יותר חכמה.
פחות פגיעה.
כמו חור בזמן גלשתי
לעולם המקביל והוא
יפה אפילו יותר מהעולם שלי.
ושם הייתי מוערכת ושם גיליתי אותי
ואת החופש שלי.
ולעולם לא אהיה שבויה יותר בתוך הפחד והבושה.
עכשיו אני מחכה למסע הבא.