ביום מקולל פתחתי עיניים
ולעיני בערה מלחמה
מלחמת דמים ועשנה עד שמיים
ועל מה אחיי, על מה?
על אדמה ארורה שנועדה לקברים
על עוד איזה שטח מקולל
ובשטח הזה, באדמת פרעון ושוטים
נוכל לקבור עוד חייל.
מולדתי, ארצי מדממת,
אנא, אל נא תתייאשי
ולעומתך עומדת אני משתוממת
מקווה שאולי עוד תתאוששי
תוגת ישראל, תוגת נפש איומה
הזועקת מליבך, מדמי
בכייך איום הוא פי כמה וכמה
מכאב התופת הפורצת ברחמי
סלחי לי, ארץ זבת החלב
את חלבך לא הצלחתי לינוק
אך את טעם הפיח משדות של קרב
טועם היום כבר תינוק
סלחי לי אהובתי, אך חטאי הוא גדול
לרגלייך הפכתי עורי כאדישה
וכעת, עצבות מהולה בריקנות מכאיבה
כל אבר ועצם מתישה.
פעם אחרונה, מולדתי היחידה
הראי לכולם עוצמתך
הראי לכולם הטועים חרוצות
כשחוזים הם את מר עתידך
עברת כל כך הרבה, הרימי ראשך
התגאי,חישלי, זיקפי גב
ובבוא היום,עם חלוף המלחמה
עוד תקטפי מפירות השלום הנשגב |
