צביקה גלש באתר של תמונות זוועה. היו שם התאבדויות, ניתוחים של
אחרי המוות, ועוברים מתים בצנצנות. "אתר טוב", אמר לעצמו.
באנר פרסומת משך את תשומת ליבו. בבאנר הייתה תמונה של הנסיכה
דיאנה ובועת דיבור כמו בקומיקס אמרה: "אני מתה על האתר הזה".
צביקה חשב שזה די מוזר שיהיה באנר בעברית בתוך אתר שכולו
באנגלית. מחשבה נוספת טענה שזה בכלל לא מוזר כי הסרבר יודע
לזהות מהיכן מגיע הגולש, וכיוון שצביקה גלש מישראל נראה אצלו
באנר בעברית.
בכל מקרה צביקה לחץ על הבאנר.
הוא הגיע לאתר של חברת הפקות. היה זה אתר מאוד מושקע עם
אנימציות שנעשו בפלאש. חברת ההפקות חיפשה בני נוער שרוצים
להופיע בסרט אימה ישראלי. צביקה התלהב מהעניין ומילא את הטופס
שהיה באתר. הוא נתן גם את מספר הטלפון שלו.
יומיים לאחר מכן התקשרה מזכירה ואמרה לצביקה שיבוא לעשות
אודישן בעוד שבוע בדיוק. היא שלחה אליו כמה דפים מהתסריט בפקס,
ואמרה שהוא יבחן לתפקיד של מושיקו.
מושיקו היה החבר הכי טוב של שלומי, הדמות הראשית בסרט.
הם מחליטים לנסוע לאילת עם הפיאט של שלומי, ובדרך האוטו שובק
חיים והם נאלצים לחכות שמישהו יואיל בטובו, טמטומו, או רשעותו
לעצור ולקחת אותם טרמפ עד אילת.
בסופו של דבר עוצרת להם גברת שטומפל, אישה כבדת משקל וחייכנית.
הם נכנסים למכוניתה ונוסעים. בדרך מספרת להם הגברת שטומפל
שבעלה עזב אותה והשופט החליט שהילד שלהם יהיה איתו. בזמן
ששלומי הלך להשתין הגברת שטומפל דוקרת את מושיקו למוות עם אולר
שוויצרי.
זה כל התסריט שנשלח לצביקה בפקס. כל התפקיד של מושיקו.
צביקה קרא ושינן את תפקידו כראוי, והרגיש מוכן ומזומן בבוקר
האודישן כשישב בחדר ההמתנה. מסביבו ישבו איזה עשרים מושיקואים.
כשקראו בשמו נכנס צביקה לחדר ושם ישבו ארבעה אנשים.
"שלום צביקה", אמר אחד מהם שלראשו כובע של הניו יורק ניקס,
"אני יונתן, הבמאי. יש לך משהו חשוב להגיד לפני שנתחיל? אנחנו
כבר נמצאים בפיגור".
"אאהם", אמר צביקה, "אפשר להתחיל".
"מצויין", אמר יונתן, "נעשה עכשיו את הקטע של המכונית ששלומי
ירד להשתין. דורית תעזור לך"
דורית התישבה ליד צביקה ואמרה: "מאז שבעלי עזב אני מרגישה שאני
משתגעת".
צביקה: "גברת שטומפל, רציתי שוב להודות לך על הטרמפ. ממש הצלת
אותנו."
דורית: "כן גם בעלי היה לוקח טרמפיסטים. אני שונאת את הזבל
הזה"
צביקה: "בלעדיך היינו עדיין תקועים שם, באמצע המדבר. לא היינו
מחזיקים מעמד. יש לך אולי מים?"
דורית: "מים? בעלי נהג לשתות מים.. אוי שישרף הנבלה"
צביקה: "גברת שטומפל? את בסדר?"
דורית: "הייתי צריכה לגמור אותו מתי שיכולתי. עכשיו יש צו
הרחקה לגוש הטינופת הזה"
צביקה: "אוקיי, תודה על הטרמפ גברת שטומפל, אני חושב שאני אלך
גם להשתין"
דורית: "כן. בעלי היה תמיד משתין"
צביקה: "למה הדלת לא נפתחת?"
דורית: "אתה לא הולך לשום מקום זבל מעופש שכמוך. אני אראה לך
לקחת לי את בן הקטן."
צביקה: "איך פותחים את החרא הזה?"
דורית: "אני ארצח אותך חלאה קטנה. עשית את חיי גיהנום"
צביקה: "גברת שטומפל מה את עושה? לא, לא עם האולר. בבקשה תני
לי לצאת אני לא בעלך אההההההה הצילו אההההההה".
יונתן החל למחוא כפיים. "כל הכבוד, מעולה.", קרא בקול, "אתה
המושיקו שחיפשתי. דורית תגידי לחבר'ה בחוץ ללכת הביתה. אני את
מושיקו מצאתי."

בכל אזור גוש דן לא ניתן היה למצוא אדם יותר מאושר מצביקה. כל
כך מאושר היה, עד שלא הבחין במשאית שהאיצה מולו. חודשיים לאחר
מותו של צביקה, כיכב נהג המשאית בפרסומת לגבינה לבנה.