נכתב בכיתה י"ב באמצע מבחן בהסטוריה, על דף הבחינה
יצחק התעורר משנתו. היה עדיין חושך בחוץ כלומר עכשיו עדיין לא
5 בבוקר. הוא פתח את התיק שלו ובדק אם לא גנבו לו כלום.
השמיכה - יש. (היה חם אז הוא לא התכסה).
מאז שהגיעו הפולשים נהיה חם מאוד רוב הזמן.
התמונה - יש.
יצחק הביט בתמונה לאור התחלת הזריחה. האור היה חלש מאוד
ויצחק בקושי ראה את פרצופה של מרים. אבל מרוב שהסתכל בתמונה
בזמן האחרון יכל לדמיין אותה. כזאת יפה ועדינה. הוא אהב אותה
והצטער על כך שלא אמר לה את זה כשיכל.
הו - מרים.
יצחק התחיל לבכות.
לפתע שמע שריקה מוזרה, ואור חזק הבזיק לידו. הוא עף באויר
מההדף ונחת על ערימת שניצלים ישנים.
השניצלים היו קשים ויצחק הרגיש כאב חזק בגבו.
אי - הגב. צעק יצחק.
למה התחבאתי דווקא במסעדה הזאת? שאל את עצמו, למה לא
במפעל של כריות או משהו שיותר רך משניצלים ישנים?
ואז נזכר שעליו להתחבא מפני שלא כמו ברק, הפצצות של הפולשים
כן פוגעות פעמיים באותו מקום.
ואכן 2 דקות מאוחר יותר נחתה פצצה נוספת ליד המסעדה של אסתר.
הפעם יצחק היה מוכן ומכוסה בשניצלים כדי להמנע מפגיעה נוספת.
כאב לו הגב אבל זה לא היה רציני מידי. הוא יכל לפחות ללכת.
יצחק הביט מחלון המסעדה והיה מופתע לראות נער כבן 13 או 14
שוכב על הרצפה ומדמם מהרגל. בלי לחשוב פעמיים (טיפש) רץ
יצחק לדלת הראשית של המסעדה של אסתר כדי לעזור לילד.
מה קרה? שאל יצחק.
הילד ענה: "ישבתי באטליז של דודי ראובן ולפתע נפלה פצצה
ועפתי דרך החלון."
יצחק טיפל בילד ולקח אותו למסעדה של אסתר.
מה שמך? שאל יצחק.
שמי הוא שאול, ענה הילד, אני בנו של הרב בנימין.
אתה בנו של הרב בנימין, אמר יצחק ובקושי הצליח לסגור את פיו,
הרי הרב הוא אחיה של מרים...
היודע אתה היכן מרים דודתך? שאל יצחק בהתרגשות.
כן, אמר שאול הילד, היא הלכה עם הרב לתפילת שחרית בבית הכנסת.
בוא נלך גם אנחנו. שאול בקושי הלך בגלל רגלו הפצועה אך בסופו
של דבר הם הגיעו לבית הכנסת ושם ראו את מרים ואת הרב.
הו - מרים, בכה יצחק. התנשאי לי? (אין זמן לבזבז).
כן כן, ענתה מרים וחיבקה את יצחק חיבוק גדול.
הו - שאול, קרא הרב, אתה פצוע..
הו - זה כלום, ענה שאול.
לפתע נכנסו 2 פולשים לבית הכנסת. הם ירו בכל הנוכחים ואז אמרו
בפלאפון: "כאן יחידה 14, מצאנו 4 יהודונים וטיפלנו בהם.
עבור."
(לקוח מתוך "תאור השואה של 2140")
אחרי שהיהודים השתלטו על העולם כולו, הפך העולם לעיירה
יהודית אחת גדולה והחייזרים שראו זאת לא יכלו לסבול את
העניין.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.