אי אפשר לסמוך עליה,
היא לא תמיד תהיה שם.
אולי קראו לה מקומה אחרת,
אולי היא נתקעה בפיר ככה סתם.

ואז, היא מגיעה.
אני שומע אותה מתקרבת, בקולות של חריקה.
קול נקישה קטן,
הנה היא כבר כאן.

אני נכנס,
מביט בלוח הכפתורים.
ארבע, לשם אני עולה.

7 שניות, קומה ראשונה - דממה.
11 שניות, קומה שניה - חשיבה.
15 שניות, קומה שלישית - ציפייה.
20 שניות, קומה רביעית - הגעתי.

20 שניות, 12 מטר, 4 קומות וזה הכל.

ואני - אחד.
סתם אחד.
שעולה במעלית.