דמעה...
טיפה מלוחה,
טיפה מלוחה בים של טיפות מלוחות.
ערבוביה של פחדים,
מערבולת שלמה של כעס.


יושב לי שם בוכה,
מנסה להסתיר את זה במעטפת גבריות,
אבל איך אפשר להסתיר דמעה,
טיפה מלוחה,
בים של טיפות מלוחות.


בוכה עליו ובוכה עליה,
בוכה עליהם ובוכה עליהן-


בוכה על ההוא שם שכמעט היה אסטרונאוט,
בוכה על זאת עם החולצה האדומה שיכלה להיות בלרינה,
בוכה על שלושתם, שיחד רצו להקים מועדון,
בוכה על חמישתם שרצו לייסד מפלגה ולגרום לשינוי,
בוכה על מדינה שבורה ונכאבת.


בוכה טיפה מלוחה,
בים של טיפות מלוחות.