אוגד נב רחש / סופה קרבה |
מביאה עימה רוחות עזות שמעיפות אבק מעל הגווילים העתיקים.
אחרי הרוח בא ברק, ומייד אחריו, רעם מתגלגל
שמחריש את אוזני כליל.
הגווילים, כמו התעוררו לחיים, נפתחים לאיטם והכיתובים שעליהם
מתחילים לזהור.
ממש כמו פעם,
לא?
ואני, אני עומד על מגדל אחר, מרוחק,
ומשקיף על הסופה שעומדת לבוא.
מקווה שהפעם היא לא תעיף גם אותי לכל הרוחות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|