פעם היה איש שקראו לו יהושע. יהושע נראה נורא טוב, וגם היה
ספורטאי, וכל הבנות אהבו אותו. יהושע גם היה נורא עשיר, כי הוא
עבר בחברת היי-טק שהרוויחה מלא כסף במעט זמן, כי הוא המציא,
יהושע, תוכנה שיכולה להכין קיפולי נייר, וכדורי שוקולד. אז הוא
היה נורא עשיר, והייתה לו אישה מאוד יפה, וילדה מאוד מאוד יפה,
שהייתה חברה טובה שלי פעם, אבל אז כבר לא, והייתה לו מכונית
נורא יפה וחדשה, והיה לו כלב שמאוד אהב אותו, והיה לו בית יפה,
וכולם אהבו אותו, את יהושע. יום אחד, הוא הלך למכולת, ולקח
מהמדף שתי קולות וכדורי שוקולד, כי התוכנה התקלקלה. הוא בא
לקופה, והמוכר אמר לו "בוקר טוב יהושע", ויהושע אמר לו "בוקר
טוב מישקה", כי הוא היה רוסי. ומישקה נתן לו את העודף, ויהושע
יצא מהחנות, ואיך שהוא כבר לחץ על הכפתור של הדלתות במכונית,
הוא שם לב שמישקה נתן לו יותר מדי עודף, אז הוא חזר לחנות,
ואמר למישקה "מישקה, נתת לי יותר מדי עודף." ומישקה אמר לו
"אתה בחור כל כך טוב יהושע, לא משנה, תשמור את העודף, עליי."
ויהושע אמר "מה פתאום, אני לא מסכים" אבל הוא אמר את זה
בנעימות, "לא לא, יותר מדי עודף זה יותר מדי עודף." ומישקה אמר
לו "לא לא, בחייך, עליי." אז יהושע אמר "בחייך, מישקה, אתה כזה
גבר." וטפח למישקה על השכם, ואז אמר "טוב, אם כבר עשרים וחמש
שקל, אני אקנה משהו לבת שלי." והוא הלך ולקח מטריה נורא נורא
יפה, שחורה כזאת עם ציור של באטמן, כי היה חורף והבת שלו נורא
אהבה את באטמן. וכשהוא בא לקופה מישקה אמר לו "בחיי, יהושע,
שיהיה לך כל טוב, באמת, כל טוב." והוא באמת התכוון לזה, ויהושע
אמר לו "תודה רבה מישקה, נתראה מחר, הא?" ומישקה אמר לו
"בהחלט, כל טוב." ויהושע הלך, והבת שלו נורא שמחה על המטריה.
ויום אחד, כשיהושע הלך עם הבת שלו, שקראו לה קיריל, ברחוב, אז
קפץ עליהם איש עם מסיכה ואמר "תן לי את כל הכסף שלך!" והוא צעק
את זה כזה, ויהושע ציחקק, ואמר לו "אוקיי, אוקיי, מה הצעקות
האלה," והוציא את הארנק, ואז האיש עם המסיכה אמר לו "רגע, אתה
יהושע לא? מרחוב האלון 45, לא? הצלת לי את הכלב פעם ממוות,
אחרי שהוא נדרס מול הבית שלך," כי יהושע היה גם חצי ווטרינר.
טוב הוא היה ווטרינר מלא, רק שלא הייתה לו קליניקה, הוא היה
ווטרינר חובב. ויהושע אמר לו "כן, אני זוכר את הכלב שלך, דלמטי
יפה כזה, כן," והאיש עם המסיכה אמר ליהושע "טוב, אז מה אני
עושה פה, מצטער, באמת מצטער, אני אלך עכשיו, ותודה שוב על
הכלב," ויהושע אמר לו "לא לא, גם ככה רציתי להפטר מהמאתיים שקל
האלה, בוא נו, קח אותם, בחייך, נו," והאיש אמר לו "באמת?"
ויהושע אמר לו "כן, בטח, בוא נו בחייך, נו בחייך," והאיש לקח
ואמר לו "ממש תודה, באמת, כל טוב" והלך משם, שמח וטוב לב. והבת
של יהושע, קיריל, שבינתיים הייתה בצד ופחדה נורא, ראתה שאין
ממה לפחד, וחייכה כמו קודם והכל היה בסדר.
ויום אחד, יהושע מת. הוא מת בשיבה טובה, כשכל משפחתו לצידו,
והכל היה ממש נהדר, והם אפילו לא בכו, רק התאכזבו מאוד שבן אדם
כמו יהושע הלך מן העולם, ולא ישוב יותר, ולא יעשה מעשים טובים.
אבל הם לא בכו. כי יהושע אמר להם פעם פעם "כשאני אמות, אל
תבכו, כי החיים יפים מדי בשביל להתאבל כל הזמן" והם החשיבו את
זה כמו הצוואה שלו, והוא באמת כתב את זה בצוואה שלו, שחילקה את
כל הכסף שלו שווה בשווה בין הבת שלו לאישתו היפהפיה, גם בגיל
הזה היא הייתה נורא יפה.
ובהלוויה שלו היו מלא אנשים, כל האנשים שיהושע פגש אי פעם
וכולם נורא אהבו אותו, וחלק אפילו בכו, ואשתו של יהושע עשתה
להם מבט זועף כזה, אבל בצחוק, כי היה כתוב בצוואה שאסור. והם
היו ישר מחייכים, והכל היה בסדר. אבל בסוף בסוף ההלוויה,
כשכולם כבר הלכו, ורק אישתו של יהושע והבת שלו, קיריל, נשארו,
אז אשתו הזילה דמעה אחת, אבל רק אחת, כי היא הייתה ממש
מאוכזבת. אבל אני בטוח שיהושע לא היה כועס עליה, כי יהושע אף
פעם לא כעס על אף אחד.