אתמול קברתי את הסבתא האחרונה שלי
זה אולי מזעזע לקרוא, אבל זה מה שקרה לי
לקחתי את ליד ועל התכריכים עפר פיזרתי
אדמה חומה, כהה, כמעט שחורה, הידקתי
אז שמעתי איש לבוש שחורים נושא תפילה
ממלמל מילים ריקות, מדבר על עילוי נשמתה
ואבא שלי, בנה של סבתי, אומר קדיש מולה
תפילה פשוטה, בעל-פה, בקול נוגה וחנוק מדמעה
אתמול, כן אתמול, קברתי את הסבתא האחרונה שלי
זה לא מזעזע אותי להקליד את זה, כי כה ראיתי
שאל מלא רחמים זו פיקציה מיותרת, וזאת כי
די באב עם קול נוגה, חנוק מדמעותיו, בשבילי
על-כן את רחמיי אשמור לאיש לבוש שחורים
מילותיו אטומות, צערו עכור, דבריו שחוקים
עומד הוא שם, לאורו של כאב, עמוק ומסלים
ובמנטרה משועממת מפטיר הוא, "אל מלא רחמים".
אז תנו לו לאיש לחפון כמה שקלים לכיסיו
הרי עומד הוא שם לכם, מבודד במחלצותיו
הוא שם להנציח שקר, מילים ספוגות כזב
מכסת כאב ופחד מוות, הם-הם זיעת אפיו
אתמול, כן אתמול, קברתי את הסבתא האחרונה שלי
והיום אני כותב על ניצול כאבו הנורא של אבי
מחר כנראה ששוב אכתוב, בז לכיפה שבכיסי
אל מלא רחמים לעצמו, על חשבון דם ,דמעה וזעת אפי.
|