אף לא חשבתי שדווקא אתה תיהיה מה שאתה היום, אפילו לא לרגע.
אף פעם לא קיוויתי שדווקא אתה תיהיה זה שעושה את מה שהוא עושה
היום, אפילו לא לדקה, אבל דברים קורים, הזמנים משתנים ואתה, אם
אני רוצה ולא רוצה, אתה זה מה שאתה היום.

לראות אותך הולך לעברי בהליכה הכ"כ מרושלת שלך, מנדנד את הראש
קלות מצד לצד..אתה בטח שומע משהו, לוקח שאכטה אחת מחזיק קצת
בפנים ומוציא הכל בנשיפה ארוכה, מסתכל קצת מסביב, חושב על משהו
אחר, מישהי אחרת.

הכל היה כ"כ פשוט פעם, סתם לשבת לדבר,לחבק, לנשק.
ואני יושבת נזכרת בפעם הזה ומרגישה איך הדמעות מציפות את
העיניים. עכשיו, בכל פעם שאתה מתיישב לידי אני מסתייגת, בכל
פעם שאתה שואל שאלה המילים נתקעות בפי בעודך מחכה לתשובה
ומסתכל בי במבט תמוהה וכשאתה מתקרב לעברי אני נוטה להאיט בעודי
מחפשת דרכים צדדיות...הכל שונה לי עכשיו, הכל כואב לי עכשיו.

אני מנסה לחשוב מה היה קורה אילו היית יודע, יודע מה אתה
היום.
מריצה את אותו התסריט בראש רק עם ניצבים אחרים ומוזיקת רקע
שונה.
וכשאני מבינה מה אני עושה, אני מתנערת מהר וחוזרת לשיגרה,
בערך.

אני משפשפת מעט את העיניים, מניחה לדמעות להתייבש, מניחה
למחשבות להעלם, משחררת אותך ממני, אבל רק לרגע קטן.
אני נעמדת, מסתכלת קצת מסביב, מתישבת וחושבת ושוב אותן דמעות
קטנות חוצבות את דרכן מהעיינים מהולות בהמון המון כאב.

אם רק יכולתי להגיד לך, להגיד שאני אוהבת אותך