התעוררתי יום אחד עם חיוך ענק מאוזן לאוזן.
אל תשאלו אותי מאיפה הוא בא, גם לא היה לי אכפת.
האמת שהחיוך גם היה מבפנים.
ואל תגידו יש לי חבר, ואל תגידו עלו הציונים, או שהכל טוב
בתנועה, או בבית,
נהפוכו הכל חרא גדול אבל מה יש לי חיוך גם מבפנים.
אושר מוזר שכזה, אושר נפלא, כבר חודש אני ככה קמה עם חיוך
הולכת לישון עם חיוך, ואתם יודעים מה?! לא עשיתי כלום כדי
להרגיש ככה.
בעצם אולי כן.
אתם מכירים שכאשר נופל ריס מבקשים משאלה ואז עושים פווווו....
אז יום אחד ביקשתי שיהיה לי טוב על הנשמה נו השיר "יש לי שיר,
אז טוב על הנשמה, טוב על השנמה..."
בדיוק ככה היה, יום אחרי כבר היה לי אושר כאילו אלוהים הלך
למכולת וקנה לי אושר איזה כייף לי עכשיו.
עכשיו מה הבעיה (תמיד צריכה להיות בעיה, אתם יודעים גיל
טיפשעשרה- חושבים אנחנו חכמים כותבים שירים מלאי עומק חושבים
אנחנו גאוני הדור), בקיצור מה הבעיה סוף סוף שטוב לי, ושאני
באה לביצפר כשיש לי חיוך על הפנים ושאני מזמזמת שיר אנשים
אומרים לי איך יש לי ת'חוצפה לבוא ולהיות מאושר ליד אנשים כשהם
בבאסה.

עכשיו תגידו לי אתם. מה אתם הייתם עושים עם פתאום יום בהיר אחד
אלוהים נותן לכם אושר אחרי שנתיים קשות בכל תחום שהוא ואנשים
באים אליכם ואומרים שאתם חצופים שאתם לא בבאסה איתם?!
מה עושים?!