לפני הרבה הרבה שנים
בארץ קסומה ורחוקה,
חיו להם ביחד בשלווה
פרדיננד המלך ואיזבלה המלכה.

והארמון שלהם- אל תשאלו!
הוא אחד מהיפים בעולם.
עשוי כולו מאבנים יפות וזהב,
עוד היום עומד אותו הרמון בגובה רם.

ומסביב לארמון יש גינות רבות עם פרחים
נדירים שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר,
וגם פסלים משיש ומזרקות מזכוכית  
אך מבפנים, היה הארמון יפה עוד יותר...

עם 146 חדרי שינה ועשרים ושתיים חדרי שרותים (וחצי)
ופסלים ותמונות ברחבי כל הארמון,
חיו בארמון, חוץ מהמלך והמלכה,
גם טבחים, מטפלות ומשרתים המון.

שלא אתחיל לתאר לכם פה את שאר הבניינים,
כמו האורווה המלכותית או ביתן הבריכה!
בקיצור, היה הארמון מהיפים עלי אדמות
יותר יפה, אפילו מהזריחה...

כך חיו להם הזוג המלכותי
בתחושה שלא חסר להם כלום.
הם לא היו מודעים לעובדה
שמחוץ לבועתם המצב בארץ עגום...

יום אחד יצא המלך פרדיננד אל המרפסת
בשביל להשקיף על כל ממלכתו,
ולפתע, כשהעביר מבטו לעבר שולי הממלכה
ראה משהו שמאוד הטריד אותו...

הוא ראה אנשים עם בגדים קרועים
מתהלכים ברחוב מלא בצריפים ישנים,
ומלהסתכל על פרצופם העצוב והמלוכלך
אפשר לחשוב שהמסכנים לא אכלו מזה שנים.

ומה חושבים אתם שעשה המלך
לאחר שראה את אותו המראה המזוויע?
אולי הוא שלח לשם אוכל בשפע,
שאת כל האנשים המסכנים ישביע?

או אולי שלח כסף לאזור,
בשביל האנשים המסכנים שלא אכלו כבר מזמן?
או אולי לפחות קצת בדים שלח הוא,
כדי שלא ילבשו אותם מסכנים את אותו בגד קרוע כל הזמן?

אם כך היה קורה הכל היה טוב ויפה,
אך לצערי, ילדים וילדות, לא זה מה שקרה.
לסיפורנו זה, על אותו מלך ואותה מלכה,
יש סוף איום ונורא.

הלך המלך ועשה לעצמו אמבט מרגיע עם קצף
במקום לעשות משהו בנידון.
ואחר כך הרגיש הוא ממש עייף,
אז הוא והמלכה הלכו לישון.

אז לילה טוב לכם, מלך ומלכה יקרים...
תמשיכו לעולם מבחוץ להיות אטומים.
אל נא תוטרדו מצעקות הייאוש שבאות מבחוץ.

הוכחתם לנו עכשיו כמה אתם סתומים.