העלים שנשרו נותרו על מדרכות העיר,
אני הולכת במהירות הבזק למקום חמים ונעים,
גדושת ערכים עם בגדי המבגרים.
מהר שאוכל להתיפיף עבורו,
שהוא ירצה בי שוב ויראה כי יחד אנו צריכים להיות.
והוא נוגע בי במגעו העדיין והחם,
התמוגגתי כה עד כי נשאר רק לאספני לכד.
ומבטו, מבטו חודר עמוק אל תוך עיניי שוקע בי,חושש,
המתח, אוי אלוהים איזה מתח, כחבל הנמתך בין עץ לעץ
ביום שמש לוהט.
אך הוא לא רוצה, לא מוניין, רק רוצה בליבי לשחק,
איזה נער, ביש מזל דווקא איתו הלהבה.
והטעות,
טעות איומה, אך אינני שולטת בזה אם כי הוא זה ששולט בי,
ברצוני, יודע שאני כינשוף ביום איתו.
אך כדאי לעמוד לבד ולדעת שיש עוד דגיגונים בים