בהכירי את כל צבעי העולם
ידעתי להסיק
כי הלבן הטהור מכולם,
הצהוב הזהוב הזוהרים כשמש,
כחול כמו שמים וים,
ירוק של הדשא, אדום של הפרח
ורק השחור בגווניו החשוך בסולם.
כך ידעתי וכך היה
עד אותו היום.
אז באותו ליל כוכבים
כשנגלה אלי החלום.
ראיתי שני עיגולים שחורים
בוהקים, מסנוורים את עיניי
כעשר שמשות בוערות ויוקדות
בצהרי יום קיץ חם.
והלבן מסביב טהור
כמו הדממה.
ועיניי לא מאמינות, נאלמות
שהדבר קיים.
כשנאורו עיניי והבנתי
כי מציאות זאת הייתה,
לא חלום.
ועוד בראשי, בעיניי, ברוחי
החושך הפך
לאור מסנוור
משני עיגולים
אשר על הדממה. |
