בדיוק חזרתי מהפסיכולוג שלי, אני מודה, אני לא מצליח לתמרן לבד
בדרכים העקלקלות של החיים או להיות פוליטקלי קורקט יש לי "כושל
ניהול ארגונינפשי ביום יום", אבל אני לא מתבייש בזה, זה לא
שאני פרסמתי את זה בידיעות אבל השותף שלי יודע על זה.

"או שאתה מתוסבך מדי להבנתי או שאתה שקרן" אמר לי הפסיכולוג
שלי ושפשף את עיניו ביאוש, צעקתי לשותף שלי כשנכנסתי לדירה
מבלי לדעת שבאותו זמן הוא הוריד משקל בשירותים "בכל מקרה אין
טעם שנפגש יותר" המשכתי, מוזר אבל זה בדיוק מה שאמרה לי החברה
האחרונה שלי לפני שזרקה אותי לישון לבד שוב. אותה עוד אפשר
להבין אבל הוא פסיכולוג ויותר גרוע הוא מזה הוא הפסיכולוג שלי,
לפחות לחמישים דקות פעם בשבוע, אז אם הוא אומר לי שאני שקרן זה
בסדר כי זה יוכל להיות שזה חלק מהבעיה שלי ובשביל זה אני משלם
לו 300 ש"ח אבל עם הוא אומר לי שאני מתוסבך מדי אז אני בבעיה.


"יובל!!!" צעק השותף שלי.
"כן" עניתי.
"אתה יכול להביא לי את הסיגריות שלי?"
"איפה אתה?"
"בשירותים"
"אז למה סיגריות?"
"יש לי עצירות עצבנית ואני ממהר לפגישה, אה, תביא גם נייר
טואלט..."
"בסדר אבל שמעת מה שספרתי לך?" צעקתי חזרה.
"כן, שמעתי".
"נו ו... מה דעתך?"
"אמרתי לך כבר מאה פעם שאתה מתוסבך, עצם העובדה שאתה משלם 300
ש"ח למשהו שלא נותן לך שום דבר מוחשי מעידה על זה, כסף נועד
לצורך נתינה בעד עצם מסוים, חי או דומם, עם היית אומר לי שאתה
מלמד אותו גיטרה בתמורה אז הייתי מקבל את זה אבל עם זה לא ברור
לך אז אני אעשה אתך עסק אני אשב ואשתוק ואראה מקשיב בזמן שאתה
מדבר בעד 150 ש"ח ו... אתה מקשיב? למשך שישים דקות, איך אני
אתך?".
"מצחיק אבל מה שיותר מצחיק זה שעדיין לא הבאתי לך את הנייר
טואלט, אז בבקשה, אתה עדיין עומד מאחורי העצה שלך או שתרצה
להתנסח שוב?" לא נשארתי חייב.
"טוב, טוב, מאנייק, מהלך יותר מלוכלך ממה שקורה כאן מתחתי" הוא
סינן  "אז מה שהתכונתי להגיד זה שאתה חושב יותר מדי על כל דבר,
פשוט תזרום ותניח לכל הערכים והעקרונות שלך קצת, הם סתם
מבלבלים אותך והרי הם רק לעשירים, כשיהיה לך כסף ולא יהיו לך
דאגות אז תוכל להרשות לעצמך עקרונות".
"מזתומרת!? בלי העקרונות שלי מה אני אהיה? אני אגיד לך, אני
אהיה מושחת ואומלל כי עברתי את הגבולות שלי ואז כבר יהיה מאוחר
מדי כי אחרי ששברתי את כל הכלים לא יהיה אכפת לי להמשיך בזה
ואז כבר לא אדע מי אני ואצטער על כך שאי אפשר להחזיר את
הגלגל".
"חרר חרר חרר" נשמעו קולות של נחירות מכיוון השירותים.
"יופי!!! בוגר" נעלבתי.
"אתה רואה, אתה עושה את זה שוב, מנתח כל דבר ובינתיים את כל
הכסף שלך אתה מוציא על איזה "שריינק", כדי שתתעורר מהפנטזיה
שלך ותתחיל להתבוסס עם כולנו בבוץ היום יומי וזה כולל לשקר,
לתחמן ולהתעצבן בשביל ההצלחה שלך, תתחיל לדרוך קצת על אנשים,
תפעיל מרפקים, פה זה לא אנגלי ", אמר ותקע נוד, "ויודע מה ?!
עם אתה שואל אותי אז נראה לי בכלל שרוב העקרונות האלה שאתה
מזכיר אותם כל הזמן הם בכלל מנוחות ולא מאיזה אידיאל שזורם לך
בורידים, הם בעצם עוזרים לך להתחמק מכל מיני דברים שאתה מפחד,
לדוגמא, לעמוד על שלך בכל מחיר, להתעמת עם אנשים, אני חושב
שאתה סתם פוחד מזה, אף פעם לא ראיתי אותך צועק על מישהו למרות
שהיה לך את כל הסיבות לצעוק על בעל הבית כמה פעמים ובכל זאת
אתה השתפנת ושתקת ושלא נדבר על ללכת מכות, כמו עם השניים האלה
בפאב שנדחפו לך בזמן שהתחלת עם הברונטית ההיא על הבר, אבל אתה,
מה עשית?! עזבת והתירוץ "אני לא ארד לרמה שלהם", אני בטוח
שרצית לתת להם איזה אגרוף אבל שקשקת וזזת".

שותק עמדתי וניסיתי לעכל את הנאום הזה, פתאום הייתי חייב לצאת
משם לפני שהוא יצא אז לקחתי את המפתחות וסגרתי את הדלת בשקט
כדי שהוא לא ישמע.

חזרתי לדירה בערך בשתיים בלילה, הייתי באיזה פאב והתחלתי עם
איזה בחורה אבל אני חושב שלא הלך לי טוב כי חזרתי לבד, שוכב על
המיטה בחדר לא הצלחתי להירדם והייתי עוד חרמן אז עשיתי ביד
לזכרה, בזמן שעישנתי את הסיגריה של אחרי הרהרתי שוב בדבריו של
השותף שלי וכמה שהוא צודק לגבי ושפשוט ניסיתי ליפות ולהכניס
חשיבות למציאות המפוחדת שלי .
פתאום התמלאתי אושר ותחושת אמונה שאני אשתנה ואשחרר את עצמי
מכל המחסומים שעצרו אותי עד עכשיו, כן, מחר הוא יום חדש.

מלא התרגשות כביתי את האור וכיסיתי את עצמי, כבר לא יכולתי
לחכות לפגישה הבאה עם הפסיכולוג שלי, יש לי כל כך הרבה לספר
לו.