עוד כמה דקות מתחילה השנה החדשה. אריק אח שלי חוגג אותה עכשיו
עם החבר'ה שלו. יש לו הרבה כאלה, והם יודעים לחגוג כמו שצריך.
אני יושב בחדר שלי ומחכה בסבלנות לשנה החדשה שתבוא. אין לי
הרבה מדי לעשות. אם אני רוצה אני יכול לראות בטלוויזיה שלי איך
אנשים מכל העולם מתנשקים לכבוד השנה החדשה, אבל הרבה יותר טוב
זה להסתכל בוידיאו איך אנשים בקלטת שסחבתי מאריק מזדיינים.
אימא נכנסת לחדר, אז אני מעביר לערוץ עם האנשים השמחים
והבלונים לשנה החדשה.
היא אומרת - מה שלומך? היא תמיד מדברת אלי אפילו שהיא יודעת
שאני לא עונה, כי אני הילד שלה, אבל היא לא טיפשה - היא גם
עונה לעצמה לבד. הנה, למשל עכשיו היא מלטפת לי את השערות - מה
אתה עושה - ומייד עונה - רואה טלוויזיה. היא מחייכת אלי. אף
אחד מאתנו לא מזכיר את העובדה שלא יצאתי מהבית כבר כמה חודשים,
מאז שהצבא אמר לי שהוא לא רוצה אותי.
היא קמה ונעמדת ליד הדלת. אני עוקב אחרי תנועות הידיים שלה.
אבא-ו-אני-הולכים-לישון- לילה-טוב-חלומות-נעימים. האצבעות שלה
מתפתלות, לבנות ושמנות כמו תולעים.
השפתיים שלה ורודות עם סדקים, וכשהיא לא מחייכת יש לה שני
קוים, אחד בכל צד של הפה.
אחרי שהיא הולכת אני חוזר לוידיאו. השנה החדשה במילא כבר פה
ואם אני רוצה אני יכול ללכת לישון, אבל האמת היא שאני מחכה
לאריק שיחזור. עין אחת שלי על האנשים במסך, עין שניה על פס
האור שמתחת לדלת הסגורה שלי.
כשאריק יעבור, אני אדע בדיוק. לפי האור שמשתנה אפשר גם לדעת אם
יש איתו מישהו או לא. אני מאוד מאומן.
אני חושב אולי לעבור לשבת ליד המחשב ולהיכנס לצ'אט. אני יכול,
אבל אני לא רוצה לפספס את האור בדלת.
בצ'אט אני קורא לעצמי אריק או אריק22. לפעמים הן יודעות שאני
לא באמת, אבל לא תמיד. אני מספר להן עלי, איך הייתי בצנחנים
ואחר כך היו לי בעיות ברכיים אז עברתי להיות נהג בגדוד. על זה
הן תמיד כותבות 'זה בטח מאוד תסכל אותך'. אני לא בטוח שאני
מבין את המשפט הזה אז אני כל פעם נותן לעצמי משימה: לברר, אבל
לא מבצע. עד שאני אברר אני כותב 'כן' ואם היא שואלת משהו כמו
איך הרגשת אני ישר עוזב את החדר ומחפש אחד אחר.
בפעם הראשונה שנכנסתי עוד לא הבנתי איך זה עובד. קראתי לעצמי
'החירש'. אף אחד לא רצה לדבר איתי. בעיקר לא בחורות. בעצם
הייתה מישהי, אבל היא הייתה קצת מפחידה. ישר התחילה לכתוב לי
שזה לא מצחיק להתבדח על חשבונם של מעוטי היכולת. בשביל שיקראו
לי מעוט יכולת אני לא צריך את המחשב, הספיק לי כל הקטע עם
הצבא. לא עניתי לה. זה הרגיז אותה, אני חושב, כי היא התחילה
לקרוא לי חסר לב, ומאותגר מנטלית, ואחר כך כבר סתם 'מוגבל'. גם
בשביל זה אני לא צריך את המחשב. בכל זאת הרגשתי קצת טוב. אף
פעם לא דיברתי עם בחורה. אבל הבנתי שיותר טוב שאני אחליף את
השם.
בפעם השניה שנכנסתי חשבתי שלמדתי מהניסיון. קראתי לעצמי
'בודד17'. עדיין כמעט אף אחד לא רצה לדבר איתי. 'אופליה' הציעה
לי להתאבד איתה ו'הומברט-הומברט' שאל אם יש לי אחות קטנה.
בפעם השלישית שנכנסתי הבטחתי לעצמי שזאת הפעם האחרונה. קראתי
לעצמי 'סתםאחד'. 'שרית16' הסבירה לי שאף אחד הוא לא "סתם אחד"
ולכל אחד יש משהו מיוחד. היא אמרה שאני יכול לקחת אותה לדוגמא,
היא מתנדבת בצער בעלי חיים וגם כותבת שירים. לא סתם, שירי
מחאה. מחאה על חוסר הצדק שביקום. אם אני רוצה היא תשלח לי כמה
שירים שלה, אבל קודם שאני אספר לה משהו שמיוחד בי. אחרי
שסיפרתי היא אמרה שהיא צריכה ללכת.
ככה הגעתי להיות אריק. זה לא היה בכוונה. זה פשוט יצא לי, בפעם
הרביעית. אנשים בצ'אט מאוד אוהבים את אריק. בעיקר בחורות. כבר
כמעט חודשיים שאני אריק, ואף אחת עוד לא אמרה לי שהיא צריכה
ללכת.
הבעיה היא שלאריק אף פעם אין זמן לדבר יותר מדי. תמיד הוא צריך
ללכת לאיזה מקום או להיפגש עם מישהו. בעיקר עם מישהי. לאריק יש
הרבה בחורות שמחכות להיפגש איתו. אז השיחות של אריק בצ'אט
קצרות. לאריק גם אין הרבה מה להגיד, בעצם. הוא מעדיף לתת
לבחורה להתבטא. בחורות מתות על זה.
מאז שאני אריק, בחורות מתות גם עלי. אפילו יש לי חברה. קוראים
לה סינדרלה, והיא אוהבת לרקוד, ללכת לים ובנים שיודעים איך
להתייחס לבחורה. אנחנו מדברים כמעט כל יום והיא חושבת שאני ממש
אחלה וגם עושה לה להרגיש טוב. מאז שאני חבר של סינדרלה התחלתי
לצאת מהחדר יותר. פעם אחת יצאתי לסלון, להסתכל על אריק והחבר'ה
שלו ולראות איך הם נותנים לבחורות שלהם הרגשה טובה. פעם אחרת,
כשהוא לא היה, נכנסתי לחדר שלו, כי סינדרלה החברה שלי רצתה
לדעת איזה מוסיקה אני אוהב לשמוע ולא ידעתי מה לענות לה. אז גם
מצאתי את הסרט הזה שאני רואה עכשיו.
זה טוב שמצאתי אותו, כי בזמן האחרון סינדרלה החברה שלי התחילה
לדבר על סקס. בהתחלה היא סתם שאלה אותי מה אני לובש. אמרתי לה
שתחכה רגע, וכשחזרתי מהארון של אריק סיפרתי לה שאני לובש ג'ינס
וגופיה שחורה. יכולתי ללבוש גם ג'קט עור של אופנוענים, אבל
הרגשתי שזה יותר מדי, וחוץ מזה אריק מאוד אוהב את הג'קט הזה
וישר היה שם לב שהוא נעלם.
אחר כך היא התחילה לשאול אותי איך אני, ומה אני הכי אוהב לעשות
לבחורה. אחרי שראיתי את הסרט אמרתי- לקשור אותה, ובמשך יומיים
היא לא ענתה לי. הבנתי שזאת הייתה תשובה לא נכונה, ובפעם הבאה
שדיברנו הסברתי לה שזה היה בצחוק. אבל עכשיו אני חייב למצוא את
התשובה הנכונה, או שסינדרלה לא תהיה חברה שלי יותר. היא לא
אמרה את זה, אבל הבנתי מהתגובה שלה שזה לא חלק מלתת לבחורה
להרגיש טוב.
אז אני מחכה לאריק שיחזור מלחגוג את השנה החדשה כמו שצריך.
העיניים שלי כבר כמעט נעצמות, אבל אני יותר חזק ונותן להן
פקודה להישאר פקוחות. יש להן משימה חשובה לבצע, ואני לא מתכוון
לוותר.
האור משתנה. והוא לא חזר לבד.
אני מאומן כמו חייל בצנחנים. התנועות שלי חלקות והשרירים שלי
מקשיבים לכל פקודה שאני נותן להם.
אני מזיז בזהירות את הרשת של החלון, מטפס בזהירות על המעקה,
ומשם - לא להסתכל למטה- קופץ בזהירות למרפסת של החדר שלו. אני
עושה הכול בזהירות כי מי שנזהר לא עושה רעש וזה שאתה לא שומע
לא אומר שכולם לא, אז שיהיה שם שקט כבר.
אני מתכופף ללטף את העציץ שאריק מחביא בפינה אני-יודע-למה,
נושם נשימה עמוקה אבל קצרה וזהירה ומצמיד את הראש לחלק השבור
שבתריס.
העיניים שלי מאומנות כמו של חתול בחושך.
בהתחלה אני מאוד מתאמץ לראות כל מה שהם עושים שם, וגם לזכור את
כל השלבים, כמו איך הם מתנשקים, ומי מוריד למי איזה בגדים,
ומתי נופלים על המיטה וכל זה, כדי שאני אדע מה להגיד בשיחה
הבאה שלי עם סינדרלה. אבל מהר מאוד אני מתייאש.
אפילו אחד כמוני יכול להגיע למסקנה, שמי שנמצא שם איתו, זאת לא
בחורה.