"אחת, שתיים, שלוש.... בום!"
צעקה הילדה אדומת השיער כדרכי משחק צעירים.
קיפצה ודילגה במקומה עד שלפתע נעצרה במקומה.
פניה תוהים לכיוונים שונים ועיניה סוף סוף נעצרות ומתמקדות
עלי.
בעיניים גדולות חומות כדבש היא מתרכזת בצורתי,
בוחנת את תגובתי ותנועות גופי.

"למה הוא לא נפל?"
היא לפתע פצתה פיה.
"ומי הוא שהיה צריך ליפול?"
השבתי לה, מנסה לפענח את משחקה הפרטי.
"הכדור העגול, כמובן".
"והיכן אמצא כדור זה?"
"אתה עומד עליו, טיפשון..."
השיבה לי בחיוך ופתחה את אוזני לשמע צחוק מתגלגל.

הרהרתי ברמזים החדשים לחוקי משחקה, ושאלתי:
"כדור הארץ הוא שיהיה מועד לנפילה?"
"אלא מי?"
היא השיבה בשאלה.
"והיה ברצונך שיפול, ונפל?"
"מילות קסם הן מילותי המתנגנות בהוראתי".
"והיה נענה לכשפיך, ונפלת איתו".
"אך נפילתי תהיה רכה כאבן וייסורי יסתיימו כשאטיל גופי לבחירת
הגורל".
"והיה הגורל לוקח אותך, התייחלי לשאר ליפול איתך?"
"אייחל לכל אנוש לגאול עצמו מייסורים שנתגבשו עם השנים."

"בום!"
צעקה הילדה מתוקת השפתיים כדרכי זעם המבוגרים.
"וייחלתי לו להיהרס אך נשאר שלם.
וייחלתי לו ליפול אך נשאר במקומו.
וייחלתי לנו ליפול עמו אך בחיים נטולי בחירה נשארנו.
וייחלתי לו להפסיק להסתובב על צירו אך המשיך כדרך קבע."

"ונפלתי בלעדיו".











תנסו לקרוא מזווית שאינה מציאותית לחלוטין.
חצי חלום, הזוי אך מציאותי.