שירו ארי / הירהורי זיכרונות |
רקפת בסלע סביבה ילדות אדמוניות
רק מסתכלים, לא נוגעים,
כה יפה ומשונה
למה?
את אינך, עזבת, נעלמת,
היא בוכה, מתייפחת על קברך,
ואת? את, עם מעוף הציפורים חלפת.
רוח ים וענפי קוצים,
אהובתך כבר אינה בוכה,
היא מחכה, לא לך, לעצמה
שתחלוף, עלה רועד ברוח
והיא מחכה, לא לך, לעצמה
שהלב ידום, שהאור יחשיך, שהגוף יתקרר
באפלה היא צונחת, אלייך,
ושקט.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|