ושוב חורף לי, כתפיים חשופות ועיניים עצובות. סימני הכר מוזרים.
מפחדת לשוב ולהאמין באהבה.
רק רוצה למצוא אחת...
וזה כל-כך רחוק ממני כרגע, רצונות של אנשים זורמים לי בורידים ומפוצצים לי את
המוח
הפעם אין דמעות.
הן מפחדות להסתיר לי את הירח... מפחדות שאחליט פתאום בקיצוניות יתרה.
אני רוצה להבטיח לעולם שאני אשאר פה
בתנאי שהוא יחזה מראש חורף קצר ימים.
לבד הפעם... זה ארוך מידי... אפילו בשבילי.



18.11.2002
זאת לא אני... זה החורף שדיכאוני, ואין קשר לאהבה עצמית... טוף את זה בטח
רובכם כבר יודים, זה פשוט נכתב עם המצלמה...