החומרים: אז מה יש לך אתה? קצת תמימות? סקרנות? אהבה לטבע?
רגישות יוצאת דופן? נאיביות? מוסר? קצת מצפון? לא נורא.
אולי בסוף עוד יעשו ממך בנאדם.
יאללה לערבב: את הכל הם יערבבו לך ככה טוב, שכל דבר יהיה עם כל
דבר, שלא יהיו לך גבולות ברורים, שכל תחום יפלוש לתחום השני.
אין חוקים. אין כללים. לערבב. המתכון לחיים הזורמים. תלמד איך
ללכת לאיבוד ולאהוב את זה. תלמד איך לא צריך לקחת אחריות על
שום דבר ושתמיד מישהו אחר אשם. יבלבלו אותך ככה שהתמימות
תתערבב לך עם הסקרנות ושהמוסר יתערבב לך עם האהבה לטבע. ככה.
למה שזה עולם דמוקרטי. חופשי.
לשים בתבנית: אחר כך יתייגו אותך. מי אתה, מה אתה לומד, בן כמה
אתה, כמה חברות היו לך, כמה זיינת בכלל בחיים שלך, מה ההורים
שלך עושים, אוהב את הפינק פלויד? ראית "ספרות זולה"? איזה
ספרים אתה קורא?  כל זה כדי שיוכלו להכניס אותך לתבנית שהכינו
לך, לא לפני שמרחו אותה בשמן או מרגרינה דביקה ומגעילה כדי לתת
לך הרגשה שהם לא מתכוונים להדביק אותך לדפנות.
אבל איפה. הטריק הישן הזה אף פעם לא עובד.
להכניס לתנור: המוח שלך הוא כמו תנור, כשכל החיים הולכים לך
בניסיון להבין מי היה המנייאק שחימם לך אותו למאה שמונים
מעלות. אימא ? אבא? אולי הגננת שצעקה עליך פעם לפני כל הילדים
בגן? אולי המורה ציפי שפעם נתנה לך 40 בציונות ומאז אתה אנטי
ציוני. רק כשאתה כבר עם רגל אחת בקבר אתה מגיע למסקנה שאתה
היית זה שחיממת לעצמך. אבל אז זה כבר מאוחר מדי.
לתפוח: אז אחרי שערבבו אותך, הכניסו אותך לתבנית וחיממו לך את
התנור אתה נכנס ככה איך שאתה, אל תוך כוך ההיתוך המוחי המשוכלל
ביותר בעולם. ואז אתה מתחיל לתפוח. האגו שלך תופח. התדמית שלך
תופחת. כל החארטא שקיים אצל כולם בעולם - תופח עכשיו גם אצלך.

לכבות תנור: באיזשהו שלב אחרי שאתה כבר מעוצב בנפיחות שלך
ובתדמית שלך, כבר לא צריך את החום למה המצב שלך כבר די בלתי
הפיך. המוח שלך מתחיל סתם להתקרר, ואתה סתם מתחיל להתייבש.
בשלב הזה אתה כבר מוכן לצאת אל החיים האמיתיים.
להוציא : אחרי זמן התקררות סביר, אפשר כבר להוציא אותך החוצה.
ממילא לא תעשה כבר שום נזק לאף אחד. סתם בלילה נפוחה ומיובשת
שכל אחד יכול לבוא ולאכול אותך חי. אין לך שום יכולת התנגדות
או כוח פנימי. אתה סתם גוף שנושם ביקום. אחד שתופס חלל מיותר.
אחד שמבזבז לעצים את החמצן. אחד שרק מזמין אנשים לבוא ולנגוס
בנפיחות שלך, בקיבעון המגעיל שלך.


הפואנטה הראשונה היא, שתמיד תזכור שכן קיבלת חום בילדות. אולי
לא החום שהיית צריך אבל הכל רק עניין של פרספקטיבה.
והפואנטה השניה היא שהקורס אפייה הזה לא בשבילך ולא חייבים
להיות טבח גם אם אתה אוהב לאכול.