באותה שנה, לראש הממשלה היה את הרעיון הכי טוב שלו. במקום
לנסות להוריד את הריבית או להעלות את הריבית, שאף אחד לא יודע
מה זה אומר במילא. במקום שישלחו לפה שוב נציג מאמריקה, במקום
שוב לדבר עם איזה אבו-משהו, משהו יותר טוב. אפילו יותר טוב
מללכת לדבר עם הרב עובדיה יוסף, למרות שיש כמה יתווכחו עם זה.
לראש הממשלה היה את הרעיון הכי טוב שלו, הוא פשוט מינה שר
אמבטיה.

עבודתו של שר האמבטיה הייתה כל כך פשוטה שמוזר שלא חשבו על זה
קודם. הוא פשוט ישב באמבטיה שלו, בבית שלו, ונהנה מהחיים. זה
מה שכל העבודה שלו הייתה. לא היה לו משרד, לא הייתה לו מזכירה,
לא היה לו משרד יחסי ציבור, וגם לא וולוו. כי מה הוא היה צריך
את כל זה? כולה לשבת באמבטיה. זה מה שהוא עשה כל היום.

כמובן שהוא היה צריך לקבל החלטות, כמו כמה הוא ימלא את
האמבטיה, ומה תהיה הטמפרטורה של המים. שאת זה הוא בד"כ החליט
בהתאם לשעה ולמזג האויר, אבל גם סתם לפי המצב רוח. וגם הוא היה
צריך להחליט אם לשים בועות במים, ואם כן איזה סוג, וכמה.

הרעיון היה, שהעם יידע שיש את שר האמבטיה, ויחשוב עליו.
שיידעו שיש מישהו שממש טוב לו וחביב לו, אפילו שהעולם הולך
לעזאזל. שידעו שיש מישהו ששמח בחלקת האלוהים הקטנה שלו, למרות
שיש אינפלציה ואבטלה ואיידס ושאר דברים מפחידים ב-א'. (כמו
אוסאמה). ואז, העם, שכידוע יותר טיפש מבלונדינית דיסלקטית,
יושפע מהקוסמיות האופטימית הזאת, ויגיד גם לעצמו - היי, אפשר
פשוט להיות שמחים וליהנות מהחיים. כמו שאומר הדג המוזר הזה,
דונט וורי, בי הפי. או אולי אני מתבלבל עם איזה ליצן, אבל זה
לא קריטי. והעם יגיד לעצמו, אם השמן הזה באמבטיה (אחת הדרישות
לתפקיד תהיינה, שהשר חייב להיות שמן, כי מישהו רזה באמבטיה, זה
סתם מוזר כזה) יכול פשוט לשחק עם הברווזון פלסטיק שלו בזמן
שמטוסים מתרסקים וחיילים נחטפים ומכבי חוטפת בראש, ויכול לעשות
בועות עם הפה בזמן שיש את קדחת הנילוס ופרה משוגעת ואפילו
"חברים" כבר לא כזה מצחיק, אז אולי צריך באמת לקחת את הכל
בפרופורציה.

וזה באמת עבד. העם התאהב בשר האמבטיה, הוא הפך למודל לחיקוי
שלהם. הם גם אהבו את אשתו, שלמרות שלא הייתה איתו הרבה (כי הוא
היה תמיד באמבטיה) הייתה חביבה על העם, והם קראו לה בחיבה
"מלכת האמבטיה." אחת הסיבות שהעם אהב אותו, הייתה שסוף סוף היה
מישהו בממשלה שנתן אמון, שהיה אפשר לבטוח בו. סוף סוף היה
מישהו שנתן סיבה להמשיך, וסוף סוף היה פוליטיקאי שלא שיקר
והמציא שטויות, אלא סתם אמר את האמת.

מדי פעם באו מ"ידיעות" או "מעריב" לראיין אותו (ובאותם ימים
שבאו כתבים הוא הקפיד לשים קצף בועות ורוד, והרבה). כששאלו
אותו מה דעתו על המצב הבטחוני, הוא אמר שהמצב חמור, אבל שאין
לו מושג מה צריך לעשות. כששאלו אותו על המצב הכלכלי וזיהום
האוויר, הוא אמר שהוא לא ממש יודע מה קורה עם זה, אבל שהוא
מקווה שאם יש בעיות אז שתפתרנה. כששאלו אותו על עירק, הוא אמר
שהוא לא קרא עיתון כבר חודש, ושאין לו ממש מושג מה הולך, ושאם
לא אכפת לכתב, הוא מעדיף לשנות את הנושא, כי נמאס לו שכתבים
תמיד באים אליו עם נושאים מבאסים. אז הם דיברו קצת על כדורגל,
ועל מוזיקה, וגם קצת על בחורות, אלא אם כן זאת הייתה כתבת, אבל
אז גם בדרך-כלל לא היה מה לדבר איתה על כדורגל, ואז הראיונות
היו נמשכים פחות זמן, מה שלא הפריע לשר, כי אז הוא יכל לחזור
יותר מהר לאמבטיה הנעימה שלו, שבינתיים כבר היה צריך להוסיף לה
מים חמים.