שוכבת זהה מול הצל הפורה
ספגתי ממך כל כך הרבה
ואני כ"מיוחדת"
חשבתי שהמצב בינינו היה שונה
תמיד חייכת את החיוך הזה שלך כשאחזת בידי
תמיד שנאת בתוכי
וכעת אני בוכה מעל הקבר שלך
איך העזת לנטוש אותי לבדי?!
וכשהיית אתה, רק אתה אינטימי
חשפת איתי וקיבלת תמורה
אז איך לעזאזאל נטשת אותי בוכה?!
וכל סימן לרוח הרפאים שלך
הכל נשכח
לרגע קט אולי הנפש שאהבתי דבקה בך
וכעת אני עומדת מול הקבר שלך בעצבות
עומדת בוהה
מעיפה לך נשיקה נצחית של פרידה
תנוח על משכבך ותדע שאני תמיד אוהב אותך