מחר אני הולך
ואני אורז מזוודה
שאותה אקח לחיים שאחרי
יש לי רק מזוודה קטנה
כזאת קשה, של פעם
עם תא אחד וגומי
שיחזיק את הדברים שבפנים
שלא יזוזו, יתנגשו, ייפגעו
אין לי הרבה מקום במזוודה
ואין לי גם צורך בהרבה
לקחתי את משחת השיניים ואת המברשת
ולקחתי את סכין הגילוח
ואת הסבונייה הישנה שכבר יש לי שנים
ונכנסתי למיטה,
אבל אחרי כמה דקות קמתי
וניגשתי לפינה והוצאתי מתוך קופסת נעליים ישנה
את הזיכרון שלך,
כדי שאזכור עם מי חילקתי את משחת השיניים
ומי קנה לי את הסבונייה לפני שנים,
כדי שתהיי איתי ותחבקי אותי
כדי שלא אצטרך להיפרד ממך.
שמתי את הזיכרון שלך במזוודה הקטנה
עטפתי אותו ושמתי עליו בעדינות את הגומי
כדי שלא תתנגשי, שלא תיפגעי.
נכנסתי למיטה,
ונרדמתי. |
