בין מחשופי - הסלע;
בדרך - מצדה,
בנוייה לה העיר -
- ערד נקראה.

בתיה מטפסים,
על פני - המדרונות
תחת קרני - השמש
שוטפות ומאירות.

בתי - העיר הזו -
- בנוים על הגבעות,
אשר הוד - הקדומים
אפף אותם באור.

ומסביב; נפרס
מדבר, באין לו סוף;
ששיירות - גמלים
חוצות אותו אטות.

כשבוקר מתעורר -
- בהפציעו חמה,
על כל הגגות -
- עוטה הבהקה;

ריחות מן הים,
אשר מלחו מימיו -
- נודפים עד לפה
עם רוח השחונה.

על פני חולות - אין - סוף,
צומחות כפטריות -
- שכונות חדשות,
כיונות צחורות.

עם רדת ערבה,
השחר מתבער
ומחשופי - ההרים,
באדום מורק.

השמש, אז שוקעת -
- יורדת אל הים
ושטיח - הליל,
נארג על העיר - ערד.

הכוכבים מכסים אז,
את שמי - הרקיע
במרבד הנוצץ
וזוהר כעינבר;

השקט נשרר
והשלך העירה,
ורק צרצרים
מפרים את פניו.

בחורף - התחיל לו,
העיר כולה,
לובשת - עוטפת
את השמלה הלבנה;

רוחות - התזזית;
גשמי - הזעפין,
הכל מסתחרר אז,
ונהפך לסגריר.

אך, עם חלוף העלעול,
השמש הבוהקת
חוזרת לבהוק;

החולות, שמסביב
חוזרים לנצנץ,
וזהרוני - האושר -
- מוסיפים לרצד.

בואכה מצדה,
הצוקים מתהדרים
ואת ריחות - השממה
מתוכם מנדפים.

העיר, שבנוייה בין אותם הצוקים,
בורקת בלובן,
שחולות מבריקים.

אז, שלובנה לא יחדל מלברוק,
ושאור - החמה,
לא יעים מלזהור.

בין מחשופי - הסלע;
בדרך - מצדה,
בנוייה לה העיר -
- ערד נקראה...