בין מחשופי - הסלע;
בדרך - מצדה,
בנוייה לה העיר -
- ערד נקראה.
בתיה מטפסים,
על פני - המדרונות
תחת קרני - השמש
שוטפות ומאירות.
בתי - העיר הזו -
- בנוים על הגבעות,
אשר הוד - הקדומים
אפף אותם באור.
ומסביב; נפרס
מדבר, באין לו סוף;
ששיירות - גמלים
חוצות אותו אטות.
כשבוקר מתעורר -
- בהפציעו חמה,
על כל הגגות -
- עוטה הבהקה;
ריחות מן הים,
אשר מלחו מימיו -
- נודפים עד לפה
עם רוח השחונה.
על פני חולות - אין - סוף,
צומחות כפטריות -
- שכונות חדשות,
כיונות צחורות.
עם רדת ערבה,
השחר מתבער
ומחשופי - ההרים,
באדום מורק.
השמש, אז שוקעת -
- יורדת אל הים
ושטיח - הליל,
נארג על העיר - ערד.
הכוכבים מכסים אז,
את שמי - הרקיע
במרבד הנוצץ
וזוהר כעינבר;
השקט נשרר
והשלך העירה,
ורק צרצרים
מפרים את פניו.
בחורף - התחיל לו,
העיר כולה,
לובשת - עוטפת
את השמלה הלבנה;
רוחות - התזזית;
גשמי - הזעפין,
הכל מסתחרר אז,
ונהפך לסגריר.
אך, עם חלוף העלעול,
השמש הבוהקת
חוזרת לבהוק;
החולות, שמסביב
חוזרים לנצנץ,
וזהרוני - האושר -
- מוסיפים לרצד.
בואכה מצדה,
הצוקים מתהדרים
ואת ריחות - השממה
מתוכם מנדפים.
העיר, שבנוייה בין אותם הצוקים,
בורקת בלובן,
שחולות מבריקים.
אז, שלובנה לא יחדל מלברוק,
ושאור - החמה,
לא יעים מלזהור.
בין מחשופי - הסלע;
בדרך - מצדה,
בנוייה לה העיר -
- ערד נקראה... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.