יורדות לי מהעיניים דמעות.
הרופא אומר שהשק דמעות שלי קרוע אבל אמא אומרת שאני יותר מידי
עצוב. אני מגיע הביתה וישר בודק את כול השקיות בבית ושואל את
אמא עם אחד יתאים במקום שלי.

עד התיכון הקטע עם הדמעות די עזר במבחנים ובצבא לגימלים והצבות
בתפקידים,אח"כ זה כבר ניהיה מטרד.
אז הלכתי לפסיכיאטר שילמתי לו 300 שקל והוא אמר אחרי חצי שעה
שחצי שעה זה לא מספיק לבעיות שלי אבל זה הספיק לתקציב. אז
התחלתי לעבוד במקומות שבהם בן אדם דומע לא יעורר תשומת לב
מיותרת . עבדתי בתור חותך בצל ,זה שהולך לבתים ומודיע שהיקר
לכם ניפטר אפילו בתור צלם פיגועים.הקטע די רץ בהתחלה אנשים
חשבו שבאמת אכפת לי והזמינו אותי לאכול איתם אבל אחרי כמה זמן
קלטו שאני לא באמת בוכה אז הפסיקו להיתקשר וניתקו קשר.עכשיו
אני לוקח את הדמעות שלי ללשכת האבטלה זה המקום היחיד שמצאתי
שיש אנשים כמוני שבוכים בלי סיבה לא כולם כאלה אבל יש ,אתמול
שאלתי את החברה שלי לשעבר אם גם היא בכתה בלי סיבה פעם והיא
אמרה לי שאני יפסיק להיתקשר רק פעם אחת בכיתי באמת שהבן שלי
נולד והוא בכה  בלי דמעות.