גילה זורחת עת הבוקר
כמו פרח מזדקר.
היא זוכרת.
גילה נוגעת לה בעושר,
ומהו עושר ללא אושר-
חתיכת מלוח..?
איני זוכר.
בפרחים היא לא נותנת,
רק מטה, מטה מעט... עיטוש
היא מחיכת ולוקחת,
אח, אני נמשך...
וכמו ציפור אל המרום
היתי מתנער ממנה,
כמו ריח של הבר.
ולא יפה, כי אם ריחנית,
אולי, נמרחת בבדים רכים.
ולא טובה אלי, כי אם רומזת,
אח, מכות, אם לא רק פינוקים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.