הבטתי בו היטב וסקרתי את כולו דרך עיניו- הפתח לנשמה שרציתי
לגעת בה כל כך, חשבתי שאין שיא גבוה מזה- שיא הרגש. רק לדעת מה
היה קורה לו המבטים היו מצטלבים והנשמות שלנו היו נפגשות במקום
קצת אחר, בעולם שונה שאיש אינו יכול לחדור לתוכו, אני והוא
בפלנטה חדשה, "פלנטת האושר". שם הכל טוב, לאהבה אין גבולות
והיא לא יכולה לגווע, הזמן לא יגרום לדעיכות בגינה שבה צומחים
פרחים יפים כל כך, שאני והוא גדלנו. האש במקום לעולם לא נכבית
אך גם לא מזיקה. במקום הזה שרק אני והוא קיימים לא נשמע דבר,
דבר מלבד הצליל המדהים והעמוק ביותר, צליל השקט. אין חשש לסכנה
ואין ממי וממה לפחד, ב"פלנטת האושר" הביטחון הוא השולט, בטחון
שלא יכול להתערער לעולם כי אין מה שיערער אותו. מעל הכל מורגשת
הרוח הכי מיוחדת שקיימת. היא לא חמה ולא קרה, לא שורקת ולא
שקטה, לרוח הזאת יש אווירה שונה, היא לא מפסיקה לנוע ונוגעת
בכל מה שהיא פוגשת, לרוח הזאת קוראים שלווה, היא שוררת בכוכב
ואין מתלוננים עליה. במקום היפה הזה ב"פלנטת האושר", רואים את
השמש מקרוב ומרגישים את חומה בכל הגוף, חום שמחמם הכל אך לא
גורם לזיעה ולחנק, השמש אינה זזה ממקומה, ואינה עולה בזריחה
מכיוון שלזמן אין ערך. השקיעה בשמש נותרת לעולם ורק הגוונים הם
המתחלפים. השמש שנראית כל כך גדולה וצבעי השקיעה  המהממים שבה
מראים מהו משמעותו של יופי אמיתי, טהור וטבעי. בפלנטה הכל
צומח, שום דבר לא נהרס כי אין הרוצה להרוס. התמותה אינה קיימת
והקיום זו אינה שאלה מתמדת. בעולם זה ניזונים מאהבה וכשצמאים
מביטים אל השמש, חשים את הרוח ומקשיבים לשקט. בפלנטה לא קיים
הצורך להישג מכיוון שמטרת הקיום בה ברורה- האושר, והשאיפה היא
לטעום ממנו כמה שיותר כדי להגיע לשיא הרגש.
הסטתי מבטי מעיניו והבטתי סביב. בפלנטה שלנו לא הכל טוב, אין
אהבה שלא גוועת, אין שקט, אין ביטחון, אין שלווה, אין מספיק
זמן, אין כבר יופי טבעי, אין חיי נצח, ניזונים מחומרים והמטרה
של כל אחד כאן היא לא האושר.    אולי כי התבלבלנו קצת בנוסחה.