ללטיף יש אישה ותשעה ילדים והמון המון חלומות.
ביום  שלטיף מקבל את המשכורת שלו, כבר בדרך הביתה , היא נעלמת.
מה נעלמת, נותן לנזקקים, עושה קומבינות, לילדים אין מה לאכול,
אבל קונה להם המון סוכריות תרנגול אדומות.
האישה של לטיף כועסת, רותחת, אין לה מה לתת לילדים שגדלים על
חלבה. צרחות. הרבה צרחות. השכנים מתלוננים.  
לטיף קם כל יום  בארבע בבוקר, עושה 100 שכיבות שמיכה, שותה
בשלוק חמש ביצים לא מבושלות, ככה, סאדה, מתלבש כמו כוכב קולנוע
איטלקי, אלפונזו, ויוצא . כולו לבן בוהק, חגיגי, עם מטפחת ממשי
קשורה לצווארו, ככה הוא יוצא מן הצריף, הבית.
בתוך הבית כוורת. המולה בתוך המולה בתוך המולה בתוך המולה.
היא לא משתלטת. ילד אחד עושה שלוש פעמים כיתה ג, והאחים שלו,
גאונים כולם. גם הוא. פעם בשבוע, אחר הצהריים, לוקח לטיף את
הילדים ליומית. ככה מעמיד אותם כמו במיסדר, ליד הדלת של הצריף,
מצוחצחים וחגיגייים, סופר אותם מן הגדול עד לקטן, ויוצאים
השורה העירה, לראות קולנוע, לא משנה מה מציג ואיזה סרט רואים.

לטיף אוהב קולנוע, וסברינות. לטיף איש ענק מימדים. חזק.
הסברינות הן הפנטזיה, קצפת עם דובדבן, בצק רטוב. לטיף הוא קינג
קונג, בתוך חנות של מרשמלוס צבעוניים. לטיף הוא גאון לטנטי.
  אחר הצהריים אחד, הוא מפנה את הילדים מן הבית כי הוא עושה
קולאז'ים מתמונות שלהם על כל הקיר. אחר כך באים לקחת אותו.
השכנים מלשינים. הם דואגים לילדים. בשביל לקחת את לטיף צריך
להרדים אותו, כמו שמרדימים פיל ענק, לפני המסע אל השבי. וכשהם
הרדימו אותו, וקשרו אותו, הם לא האמינו למראה עיניהם.
מתוך גופו של לטיף התחילו לצאת במהירות מסחררת פילים, ועוד
פילים, ועוד פילים...ועוד פילים, וזה לא נגמר, ולא נגמר, וכל
הצריף התמלא פילים, עם תמונות מכל הסרטים שלטיף אי פעם ראה.
ופיתאום החלו הדמויות עצמן להופיע....והמנגינות, והרפליקות,
והכאבים והאכזבות והריגושים והשניות השמחות. וכל הסצנות שאי
פעם ראה , נשאו אותו למעלה, למעלה, גבוה למעלה, עד שהם לא יכלו
לקחת אותו.
אף פעם יותר ולעולם.  
חזרו הביתה בבושת פנים השכנים, והילדים לאכול חלבה.