[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ענבל אשוח
/
מלא פיך מים!

"ממ... כן, שני, זה טוב... תמשיכי...", נאנח ליאור.
"ככה?", שאלתי תוך כדי ליקוק צווארו ומציצת העור העדין ליד
העור המחוספס מזיפים.
"כן... את יודעת שהתגעגעתי אלייך..."
"כן, תשתוק, אתה מפריע לי לריכוז", היסיתי אותו.
"מה, את צריכה להתרכז בללקק אותי?", התפלא.
"ברור, אחרת למה אתה חושב שזה יוצא כל כך טוב?", שאלתי והמשכתי
לחזה המוצק שלו. חפנתי אותו בידי, מוחצת ומלטפת את שפתיו
המלאות.

את ליאור הכרתי אתמול במועדון. הוא התחיל אתי והזמין אותי
לריקוד. עוד לפני ששמתי לב, הריקוד התמים הפך לצמוד, סקסי וחם
כמעט כמו שהוא היה חם עליי.
אני לא אכחיש שהוא רוקד נהדר, ושהמחשבות אם הוא כזה טוב במיטה
היו בלתי נמנעות. לאחר שבילינו ביחד את השעתיים האחרונות
במועדון וממש היו צריכים להכריח אותנו לעוף משם, ליאור הסיע
אותי לביתי אך לא לפני שהוכיח מצוינות גם בנשיקה עמוקה ורטובה
בדיוק כמו שאני אוהבת.
"אז מה בנוגע למספר הטלפון שלך?", שאל כשאחז בידי לפני שעמדתי
לצאת מהמכונית.
התיישבתי בחזרה לידו, והקשתי את המספר בפלאפון שלו.
"רשמתי 'שני' למקרה שמחר בבוקר כבר תשכח איך קוראים לי"
"לאאא... למה את אומרת את זה?"
"ניסיון", אמרתי קצרות.
"אז... יש מצב לראות את הפנים היפות שלך מחר בערב?", אחז בלחיי
עם ידיו הגדולות.
"נראה. טוב, אני ממש צריכה ללכת"
"נשיקה אחרונה...", התחנן ונשק לי.

עכשיו אני בדירה שלו. דירת רווקים  קטנה ומבולגנת. הוא שוכב על
המיטה עם מצעים של הדרדסים הכחולים והמעצבנים האלה ("זה מה
שלקחתי מהבית", אמר בטון מתנצל כשהבחנתי בכך), ואני מרוחה על
גופו החם שהחל כבר להזיע.
"אוח... איך אני רוצה אותך...", הוא גונח כשאני מתחילה להחליק
לשולי המיטה אל בין רגליו, והזין שלו מחליק אל תוך פי.
"או... כן...", הוא נאנח כמו נקבה.
"רק תזכור", אני אומרת לו כשהוא שקוע באקסטזה, "כמו שאמרתי לך
קודם - אל תעיז לגמור לי בפה! תודיע לי לפני", ואז  המשכתי
לשגע את הצורה של הזין שלו בליקוקים נלהבים ובמציצות קולניות,
עד ש...
"אהההה.....", הוא גונח, ונוזל מתקתק בצורה מבחילה נשפך לתוך
פי.
"איכס, יא מגעיל אחד!", אני צועקת עליו שניה לאחר שאני יורקת
הכל על השטיח הכחול והשעיר ליד המיטה.
"לא על השטיח!", הוא קופץ מהמיטה כאילו לפני רגע לא היה באפיסת
כוחות.
"כוסאמק השטיח! למה לא אמרת לי?", אני צועקת מחדר המקלחת הקטן
הסמוך לחדר השינה, שוטפת את פי במים ויורקת את הזוועה החוצה.
"מצטער, התרגשתי וגמרתי מהר יותר מהרגיל", הוא אומר בקול
מתחנחן ומחבק אותי מאחור. הוא מרים אותי ומטיל אותי למיטה.
"אני אפצה אותך...", הוא אומר ואז מפשק את רגליי לרווחה, ומלקק
אותי.
"אוי... כמה שאת רטובה...", הוא אומר בזמן שאני משמיעה קולות
גרגור ורגליי נעות ללא שום שליטה עם אגני.
"אהההה... ליאור... יותר חזק...", אני צועקת עד שאני גומרת,
אלא שבניגוד אליו אין לי תוצאות נלוות אולי מלבד התעוררות
השכנים בשעה זו של הלילה...

לאחר הפסקה קלה של כעשר דקות, לשנינו כוחות מחודשים, ולפתע
מצאתי את ליאור מזיין אותי במרץ כשהוא עליי ופלג גופי העליון
מחוץ למיטה, וראשי מיטלטל מצד לצד.
הסקס היה נהדר, וכיפר על התקרית הקטנה שקרתה בהתחלה.

"זה היה מדהים...", אני לוחשת בעיניים עצומות, כשריח הסיגריה
הראשונה בשרשרת נדלקת ונשאפת אל תוך ריאותיו ואז נכנסת לתוך
ריאותיי.
"איכפת לך?", השתעלתי.
"וואו! את בחורה עם הרבה תלונות", הוא אומר ומאמץ אותי אל
חזהו.
"take it, or  leave it" , אני משתחררת מחיבוקו ולובשת את
החוטיני שלי.
"את כבר הולכת?", הוא שואל בפליאה.
"אז מה אתה רוצה שאני אעשה? אשטוף לך גם את הבית?", אני מסובבת
את החדר במבטי, "האמת? הוא זקוק לזה!"
הוא נראה נבוך, "פשוט...."
"אה, כן. אתה בטח רגיל לזה שהבנות רוצות להישאר אתכם כמה
שיותר... ובכן - לא אני. יש לי דברים יותר חשובים. טוב, תודה,
היה סבבה. ביי!", אני אומרת ומפשילה את הגופייה על חזי.
הוא מתרומם כדי ללוות אותי לדלת. לאחר שהוא מנשק אותי הוא
אומר: "את לא צריכה להיות כזאת צינית..."
"מה לעשות? אלו החיים, בייבי", אני אומרת והולכת.



חשבתי שטעויות קורות. אבל גם לאחר יומיים כשנפגשנו שנית,
הבחורצ'יק שלי "לא התאפק" וגמר לי בפה. אני מתכוונת, מה זה
צריך להיות? יש גבול למה שבחורה מסוגלת לבלוע!!!
אז פעם אחת. פעמיים. אם הזיונים איתו לא היו כאלה, הייתי
מנפנפת אותו בלי לחשוב פעמיים ישר אחרי הטעות הראשונה.
אז אני נותנת לו הזדמנות שלישית ואחרונה, בתקווה שהפעם הוא
יצליח "לעמוד בזה".

"תרדי לי...", הוא מתחנן, עיניו עצומות למחצה.
"רק תזכור...", אני מנסה שוב להזכיר לו בתקווה שהפעם זה
יעבוד.
"כן, כן...", הוא פוטר אותי מעליו.
אני מוצצת לו את הזין בהנאה.
"את אוהבת את הזין שלי?", הוא לוחש.
"כן..."
"כמה את אוהבת אותו?"
"מספיק בשביל לרדת לך כל כך הרבה זמן...", אני מחייכת.
זה אחד היתרונות שלו - בזיון הוא מחזיק הרבה זמן מעמד. לפעמים
יותר מידי ואני מתחננת בפניו שיגאל אותי מייסוריי ושיגמור כבר.
אבל כשאני יורדת לו זה חיסרון כי הוא מתאפק בכוונה.
"כן, ש-נ-י !!! כן... יותר חזק... תכניסי את כולו!"
"השתגעת? אתה רוצה שאני איחנק?", אני שואלת בזעזוע ונזכרת
בדרכים אחרות בהן כמעט נחנקתי, ולא בגלל הגודל שלו.
הוא צוחק ומניח את ידיו על ראשי ודוחף אותו לאגנו כדי שהזין
שלו יחדור עמוק יותר לפה שלי.
"היי!", אני קוראת. "אתה יודע שאני שונאת שעושים לי את זה!"
"כן, מצטער, שכחתי. אני פשוט לא חושב כשאני כל כך נהנה".
אני רק מקווה שהוא לא ישכח את עצמו יותר מידי ברגע הקריטי...
אני ממשיכה לרדת לו בהתלהבות, ובזמן שהוא צועק...
"אהה.... אהה.... כן!! כן!!! אווו...", ואז שוב זרם חם ומתוק
עד בחילה (מה שבדיוק יש לי באותו רגע), ממלא את פי.
במקום לירוק, אני מתרוממת, מביטה לתוך עיניו ומחייכת בפה
סגור.
הפעם אני לא אעבור בשתיקה על העניין. אני עושה את עצמי בולעת
ושומרת הכל בחלל לחיי המלאות.
הוא מחייך אליי קורן מאושר.
"יופי, מאמי! סוף סוף בלעת!". יה בן-זונה!
"בואי, תני לי נשיקה טובה!". ועוד איזו נשיקה אתה הולך לקבל
עכשיו!
אני רוכנת לעברו, משתדלת לא להקיא, ואיך שהוא מפסק את שפתיו
החושניות, אני אוחזת בו חזק, ופשוט מעבירה לו נוזלי גוף נוספים
על רוק.
אני מתרחקת, מחייכת חיוך של סיפוק ומנגבת את שפתיי.
"אייייכס! יא זונה!", הוא צועק עליי, מעווה את פניו להבעת גועל
שלא משתמעת לשתי פנים.
"מוזר, פתאום זה לא כל כך תענוג לבלוע את החרא של עצמך, הא?",
אני אומרת, מתלבשת במהירות וצופה בהנאה בשלולית הזרע שנשפכה
מפיו לפני דקה על קונדסון שנותן מתנת-הפתעה מתפוצצת לגנדרני על
הכרית, ומחייכת לעצמי באירוניה בעוד אני טורקת את הדלת
מאחוריי...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
-אבאש'ך
ערומקו?

-כן.

-איך אתה לא
מתבייש?!

-לא יודע, אני
משתדל.


אפרוח ורוד.


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/12/02 18:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ענבל אשוח

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה