"די , נשבר לי!" , אמרתי לעצמי בעצבים , יותר מדי זמן היא כאבה
לי , יותר מדי...
שן קטנה תחתונה , שמאלית לאמצע , כאבה לי מאוד כבר זמן רב ,
החלטתי שאני חייב לעשות משהו , כנראה הייתי ממש נואש כך שהלכתי
לרופא , ד"ר כהן , למרות שאני שונא ומפחד מרופאי שיניים ,
כשהייתי קטן הלכתי לרופא אחר שאמר לי שעוד מס' שנים קצוב יאלצו
לעקור לי את כל השיניים...

נכנסתי לקליניקה , המזכירה שלו , גדולה ומכוערת עם תחת ענקי
ואיפור זול , "בטח שוכבת איתו למרות שהוא נשוי" , חשבתי
לעצמי... , היא חייכה חיוך מזוייף ואחרי 5 דקות יצא מבפנים
בחור יפה , 1.90 , חטוב ובטוח בעצמו , הרופא אמר לו : " קבע
תור לביקורת בעוד 20 שנה , לא אצטרך לראות אותך עד אז , אתה
מסודר בינתיים..."

נכנסתי לחדר והתיישבתי מול הדוקטור , גבר נאה כבן 40 , לא
הבנתי למה הוא שוכב עם המזכירה הדוחה הזו שלו , פתחתי בדברי :
"השן הזו (מצביע עליה) כואבת לי כבר זמן רב , לא זוכר מתי זה
התחיל , היא כל כך כואבת לי שקשה לי לתפקד ביום-יום , הלימודים
נדפקים , לא הולך עם בנות , העתיד שלי בסכנה והכל בגלל השן
הארורה הזו , מה אתה מייעץ לי לעשות?!"

החיוך של ד"ר כהן נמחק והתחלף בפרצוף רציני , מעט מבוהל , עלעל
באחד הספרים שנחו על שולחנו וביקש ממני לשכב על כסא המטופלים ,
פתחתי את פי והוא הביט פנימה בעזרת הפנס , חשב עוד דקה קלה
ואמר : " יש לך בעיה , מעט מסובכת... , זה הולך כך : השן
שהתלוננת עליה לא אשמה בבעיה שלך , למען האמת היא תמימה
לחלוטין , אולי יותר מדי... , השן שפוגעת בה היא השן הזו
(מצביע על שן עליונה , ימינה מהאמצע) , היא נראית ממש פגועה
והיא מקרינה את הכאב על השן הבריאה והטובה שאתה מתלונן עליה ,
תגיד , נכון שהחניכיים ממש מציקים , מגרדים ומדגדגים לך
נונסטופ?"
הייתי בהלם.. , איך הוא ידע? , עניתי בחיוב והוא המשיך :
"זה ברור כי זה טבעו של עולם , נגיד שיש בעיה איפשהו כל הסביבה
שלו תציק לו בין אם כוונתה חיובית או שלילית" , "ממש חכם הרופא
הזה" אמרתי לעצמי , לא הבנתי למה הוא שוכב עם המזכירה הדוחה
שלו...

"עכשיו אאלץ לנסות לעקור את השן העליונה הבעייתית , מקוה
שאצליח..." , הזריק סם הרדמה מקומית בחניכיים , "עכשיו הן
ישתקו" , חשבתי לעצמי , הוציא פלאייר אחד וניסה לעקור את  השן
המקוללת , לא הצליח , ניסה עם פלאייר גדול יותר ושוב נכשל ,
ברגע הזה הוא הוציא פלאייר ענקי , בגודל של מחבט בייסבול ואמר
: "הפעם זה יעבוד , אין סיכוי שלא..." , ניסה למשוך את השן
החוצה ולאחר 5 דקות נואשות הוא נכנע , לפחות החניכיים היו
בשקט...

הוא היה צריך 2 דקות להרגע מהכשלון שלו , נראה שהוא לקח את זה
ממש קשה ולפתע הוא אמר :
"אין מה לעשות , אתה תיאלץ לעקור את השן בעצמך בבית , חפש
פלאייר ענקי יותר מכל השלושה , בגודל מכסחת דשא בערך שאף רופא
לא מורשה להשתמש בו ותעקור בעצמך"
הייתי המום : "אתה לא יכול לסדר לי סם הרדמה? , יכאב לי
בטירוף! , חוץ מזה איפה אמצא פלאייר כל כך גדול?" , הוא לא
השתהה לשניה וענה :
"הפלאייר נמצא אי שם בפנים , אתה תמצא אותו וסם הרדמה? , לא ,
אסור לי לספק לאדם פרטי סם הרדמה , זה יכאב מאוד אבל התוצאה
תהיה אדירה , רק אם תצייט למשפט הבא שהוא החשוב מכולם :
אל תתפתה לעקור את השן התחתונה שמציקה לך , אתה חייב אותה
לעצמך , אם תעקור אותה אתה אמנם לא תחוש כאב יותר בחייך אך זו
תחיה חיים אדישים בלי שאיפות ומטרות , חייך יהרסו כליל , אתה
חייב להרוס את השן הבעייתית באמת , העליונה"

מוכה הלם , אמרתי יפה שלום ותודה (באמת...) ויצאתי מהחדר ,
המזכירה הדוחה שוב חייכה אלי חיוך מזוייף ונכנסה פנימה לחדר של
הרופא (הפסקת צהריים , חשבתי לעצמי...) , ירדתי לרחוב וראיתי
את הבחור היפה שהיה לפני אצל הרופא מתמזמז עם אחת הנשים
המהממות ביותר שראיתי שזה עתה סיימה דוקטורט בפסיכולוגיה (את
הסטאז' היא עשתה אצלו וכך הם הכירו) , הרגשתי שהפה שלי מתפוצץ
מכאב למרות סם ההרדמה , מיהרתי הביתה , נכנסתי , נעלתי את הדלת
, הייתי מאוד עייף וממש כאב לי אז החלטתי לדחות את חיפוש
הפלאייר הענקי למחר כבר , הלכתי לישון...