אני צפיתי בך גדל בתוכי,
מתפתח, מצמיח כנפיים,
עטוף בפקעת רחמי החונק.
כעת, שנים אחרי שגדלת, זנחת
אתה שב אל פתח ביתי,
מביט בי במכות אילמות.
ואני, מותשת מכדי להכיל
את קריאתך לעזרה,
יראה ממבטך,
צופה את התקפתך
ממשמשת ובאה,
אני מניפה וחובטת חזק
בכל רמ"ח איברך,
כנפיך קרועות,
סובבות על צירם
אתה מפרפר פרפורים אחרונים,
מבטך הזועק לעברי,
המחפש סימנים לרגש אימהי
עוצר בי במחצית הנפת האלה,
אני נופלת אפיים,
קולטת מה רבה היא טעותי
כי לא להכותיני
כי אם לבקש את עזרתי
חזרת אליי, אתה המונח
כאבן על אדן ביתי,
אתה שהיית לי בני היחידי.