|
כותב מלותיי וצמרמורת עוברת בגופי
חושב עליו קרוב, רועד לו לבי
משתוקק אל חם ידו על פניי
כשילטף אותי ברכות
כמה אל מבטו התם
הקורא את נשמתי בפשטות
מקרב את שפתיו קרוב קרוב אליי
אוסף אל תוכי את טיפות נשימותיו
מבטי מישיר אליו שלא אפסיד ולו אחד
אותם רגעי זהב ששולח בחיוכיו
חולם על אותו מקום
נסתר מעיני כולם
הוא שלי, אני שלו
רק אנחנו והים
קרובים אך לא נוגעים
אסור לסוד להתגלות
אוהבים ומתייסרים
נזהרים מטעויות
כמה טוב יכל להיות
אם יכולנו לספר
הוא רוצה בדיוק כמוני
אך כבולים מלדבר |
|
|
כששאלתי את אמא
שלי למה הייתה
שואה היא ביקשה
ממני שאני אתן
לה עיפרון, נתתי
לה היא שברה
אותו ואז ביקשה
את כל החבילה,
נתתי לה אותה
והיא ניסתה
לשבור אותה ולא
הצליחה ואז
אמרה:
אתה רואה, יהודי
אחד קל לשבור
אבל הרבה יהודים
יחד זה קשה.
אבל אמא בשואה
נרצחו הרבה
יהודים,
היא שתקה לקחה
מסור וניסרה את
העפרונות.
אתה צודק היא
אמרה לי וחזרה
לג'ויינט.
יאשה מתחיל
להבין את השואה,
הגראס
והסלוגנין. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.