היה לי חבר עם ריץ'-רץ' למוח. היה לו ריץ'-רץ' שהוא היה פותח
מתי שהוא היה רוצה, והיו יוצאים משם כל מני דברים, תמיד דברים
שהתאימו לאווירה- סיפורים מפחידים בא"ש לילה, בדיחות במסיבות,
המשפט הכי נוגע ללב ברגעים שמרגישים הכי קרובים.

לפי הריץ'-רץ', היה אפשר לדעת מה המצב רוח שלו- אם הוא היה
בדיכאון, הריץ'-רץ' היה סגור עד הסוף, כשהריץ'-רץ' היה פתוח
קצת, תמיד היו יוצאים משם כל מיני דברים קטנים, טעימות שהוא
נתן לנו לטעום ממנו, מן גירוי קטן, כמו הפרסומות האלה שלא
אומרות איזה מוצר הן מפרסמות, וכשהריץ'-רץ' היה פתוח כמעט עד
הסוף (שזה מה שהיה בד"כ), הוא היה בשיאו- כל הדברים היפים,
מצחיקים, נוגעים ללב היו יוצאים חופשי, ותמיד היו סביבו אנשים
שנהנו מזה.

אנחנו תמיד תהינו מה יקרה כשהוא יפתח את הריץ'-רץ' לגמרי, איזה
דברים מדהימים ישטפו אותנו אז, מה הדבר הגדול שעוד מסתתר לו
שם, ומדי פעם מישהו עוד היה מנסה לשכנע אותו לפתוח עד הסוף,
אבל הוא היה מתחמק בעזרת איזה בדיחה מצחיקה במיוחד.

ביום רע אחד (במיוחד בשביל החבר הספציפי הזה), כשהריץ'-רץ' היה
סגור לגמרי, נטפל אל החבר שלי איזה ערס קטן, וניסה לשכנע אותו
לפתוח את הריץ'-רץ' עד הסוף, אבל חבר שלי כל הזמן נפנף אותו.
הערס הזה, שהיה ממש קרצייה, לא ויתר והמשיך להציק, ולבסוף חבר
שלי, בגלל שכבר ממש נמאס לו מהערס או אולי מהיום הדכאוני הזה,
נשבר והסכים לפתוח עד הסוף.

כולנו עמדנו והסתכלנו עליו. הוא פתח לאט לאט את הריץ'-רץ',
והדברים המדהימים שיצאו משם  התחילו לשטוף אותנו, בהתחלה
טעימות קטנות, אח"כ יותר ויותר עד לגבול שהוא עצר בו בד"כ.


הוא היסס מעט ופתח את הריץ'-הרץ' עד הסוף. כולנו עמדנו וחיכינו
לדבר המדהים שאמור היה לקרות, אבל כל מה שקרה היה זה שהמוח שלו
נשפך על הרצפה, והוא נשאר שם שוכב, ליטרים של דם נשפכים לו
מהפתח בראש, לבד.