איך את מרשה לעצמך
ללכת ממני
כמו הלילה הבורח
מפני השמש הזורחת
ואת שותה לתומך
וחושבת כמוני
שלא נורא להשתכר קצת
כי ככה את בורחת

איך את שולחת לי
רמזים תמימים
מתכוונת
ולא מתכוונת
איך את דוחה אותי
כל אותם ימים
צחקת כשאמרתי שאת
לא מאוזנת

איך מתהפכת לך
בין סדינים מקומטים
ואני יושב על הכיסא
מסתכל עלייך
ומחייכת לך
מתוך חלום מתוק
אני נרדם על הכיסא
חולם עלייך

ואיך אני אוהב אותך
למרות כל הסרטים
שאת עושה לי
ואת לא מתנצלת
ואיך בנגיעה אחת
מבט קטן
אני סולח לך
ואת בגופי מתכרבלת

כי לא לכולנו
אותן האמיתות
ויש כאלה שיגידו
שאני כלי משחק
ואני לא מתייחס
כי בלילה את לוחשת לי
שבתוכך
הכל מזמן נמחק

ואני עוד עומד לצדך
ולא מרפה
בטיפולים
וברגעי כאב
ומנחם אותך
כשבעצמי בוכה
רואה אותך אחרת
עמוק לתוך הלב

ואני אשאר
גם כשכולם ישכחו
אשב ליד הקבר
אכתוב לך איך כולם בכו
ואחרי הכל
אשאר שלך
לאן שלא הולכים בסוף
אני אבוא איתך