אני מראש מתנצלת אם יהיו כאן איזשהן שגיאות כתיב, כי אני לא
רואה כאן כלום בחשכה הזאת. העט שלי הוא מדגם שכמעט וכבר לא
קיים יותר- ולכן הוא מזייף, מצפצף לי שהוא עומד להסתיים.
מה לא הייתי עושה בשביל מחשב מסוג XZ213, אבל אפילו את זה אין
יותר, כנראה.

אני נמצאת עכשיו בתוך מערה אפילה, מקווה לשרוד, ואני כותבת את
הדברים האלה למקרה שבו אתם, מי שיבואו אחרי לכאן, אחרי שאמות
כאן או בעוד כמה דורות, תמצאו את זה ותבינו מה קרה.

ויותר מזה- אולי תוכלו למנוע מדברים כאלה נוראיים לקרות בשנית
לאנושות.
אבל בעצם כשאני חושבת על זה- אין יותר נורא מזה שאין יותר את
השמש. לפני שהגעתי לכאן, למערה, שמעתי ברדיו של מישהו ששנייה
לאחר מכן מת מפצעיו- שהלוויינים נעלמו, ושהתרחקנו במהירות מכל
שאר הכוכבים המוכרים לנו. אנחנו כנראה במצב של נפילה אל תוך
החלל, ואולי אנחנו נתרסק על כוכב גדול יותר, ואולי אנחנו פשוט
נקפא מקור, למוות.

אם אוכל להתעלם עכשיו מהכאב הגדול שאוחז ברגלי, בגלל הפצע
הענקי שנפצעתי, אוכל לספר לכם איך זה התחיל.
זה התחיל כבר דורות רבים לפנינו.
ואפשר לומר, שמאז שחר ההיסטוריה והציוויליזציה האנושית ניסינו
להתגבר על העובדה שאנחנו חלשים יותר וחסרי הגנה בעולם הזה,
ושיש כוחות אדירים יותר מאיתנו. בין אם זה היה באמצעות הדת, או
באמצעות המדע והטכנולוגיה, ואם דרך התרבות.
כל מה שאני יודעת זה רק את מה שהדור שלי חווה. אני גדלתי על
שינויים גנטיים אופנתיים, על מכשירים מתוחכמים שכרגע לא
מועילים לאף אחד, על תרבות הכורבינה ועל השירה האמטיוונית.
חיינו חיי נוחות, בתוך הבועות שיצרנו לעצמנו.
מרוב שעמום, המדענים הדגולים ביותר החלו בפיתוחה של השמש
המלאכותית. זה היה כשהייתי בת 15. ולפני שנה, הם הצליחו, אחרי
10 שנות מחקר וניסוי וטעייה (שעלו בהרבה חיים, אבל לאף אחד לא
הייתה התנגדות- כי כמה שיש יותר אנרגיה סולארית ככה אפשר
להמשיך לפתח המון מהצעצועים המדליקים שלנו).

המדענים הצליחו ליצור את השמש המלאכותית, שקראנו לה שמש2.
המדענים שמו אותה קרוב לשמש האמיתית, ועזבו אותה שם. הם קיבלו
את פרסי הנובל שלהם וחזרו עשירים וספק טובי לב לבתיהם ברחבי
העולם.
אלא מה? אף אחד, אבל ממש אף אחד, לא דמיין או ראה או ניחש או
צפה את מה שקרה לאנושות לפני יומיים.

ממש לפני יומיים, גילינו שהבועות שלנו מתחילות להירקב בצדדים,
ושהרבה מהמכשירים המופעלים סולארית מושבתים. לא הבנו מה זה.
אני, אישית, חשבתי שמדובר בתקלה זמנית, ותיארתי לעצמי שזה אולי
בגלל השמש החדשה. הרי כל מה שחדש דנדש חייב מדי פעם גם לזייף.
אחרת זה טוב מכדי להיות אמיתי.

בתי החולים נותקו מהאנרגיה הסולארית, וכן כל חברות התקשורת
העולמית- מלבד אלו שמצאו גנרטורים מתקופת האינטרנט, וגם הרבה
מפעלים, תחנות אנרגיה למכוניות, בתי דת להמונים
ואמטיווימרקטים.
כולם התחילו פתאום להילחץ, ולראיין את המדענים שכנראה מבינים
למה הכל נכבה.

מסתבר, שהשמש המלאכותית אכלה לאט לאט את השמש האמיתית, וזאת
התפוצצה!
וכמובן- לא ידענו מזה כלום. אני מוכנה להתערב איתכם שהמדענים
לא רצו להודות בכך שהם עשו טעות, אז הם השאירו את זה ככה, בלי
לחשוב על התוצאות.
שרידי השמש האמיתית נחתו על הכוכב הקטן והמסכן שלנו וחרכו
חורים ענקיים עלינו. איבדנו את כוח המשיכה, ורק מי שהצליח
למצוא מערה או מחילה (כמוני) הצליח להישאר על ארץ.

לא הספקתי לומר מילה אחת למשפחה שלי- ורק הספקתי להיפרד
מאהובי, ראקיג. אני לבד כאן, כל כך לבד...
אני מקווה שאיכשהו נשרוד, אבל אני בספק. אני לא אתאבד, ואנסה
לאכול ממה שיש כאן, שאריות של גלולות קרגמין (גלולות שאפשר
לטעום אותן והן ממלאות אותך בדיוק לפי התיאבון שלכם ולפי צורכי
הגוף שלכם- אם אתם רואים כאלה אל תפחדו לאכול- הן ירוקות עם פס
כתום באמצע).
ביי בינתיים.
לשרוד.