כמה כרטיסים נותרו להצגה הזו
כמה חולקו הזמנות?
כשהקהל התיישב כולם
ניסו לנחש מה תענוד היום
ואיך תתקשט
תמיד סירבת להתפאר ולהתרומם
אבל כאן מושחים אותך במלים,
ואיך איפרו אותך, והקהל מציץ בעניין
מהלל וסופק כפיים.

אולי אנחנו רק במערכה השניה
כי נדמה שכולם מתנהלים לאט מהמצופה
לאן בעצם אתה רץ, אמיל ?
אין כאן גשרים לפוצץ
אין גאולות דם בצומת אבן גבירול ופנקס
אנשים לא מזנקים מתוך רכבות
ובמקום יערות וזאבים תמצא זבני לוטו
בכלובים.

כי באחת המערכות,
כך מספרים כאן,
קטלו לך אחות
הטילו עליך להתרוצץ,
הבמאי לעולם אינו טרוד
בעייפות שלך.

ובמערכה אחרת, תחת אש
בין סלעים ושפנים
אתה נחפז כשפתיל חייך בידך
להדק אותו לחומר הנפץ
ומישהו מפטיר
לאן אתה רץ, אמיל ?
כי הוא סבור
שנכון יותר לברוח.

והיום דילגו על ביקורת
הכרטיסים בכניסה
ולקהל הצטרפה ילדה בת ארבע המבקשת לדעת
יותר על האיש
שרץ להציל את אבא שלו.

מי שחוצה גבולות בחשאי
אפשר שיעדיף לנוע בצל גם לאחר מכן
ביקשו לסמן אותו יאמרו לפעוטה
והפולני
חייך והלך לדרכו
עם עיטור מתכת שנטמן במגירה ונשלף
מאז רק פעם אחת,
חמישים שנה אחר כך.

אז כעת מה,
היא תקשה כמו שילדים מיטיבים,
כעת מה יענוד אמיל, כשהקהל מזדקף
לקריאת קדיש?



אמיל בריג, גיבור ישראל, ישב עשרות שנים מאחורי דלפק משרד
הכרטיסים "קסטל" באבן-גבירול בת"א, מבלי שסיפר לאיש כמה מיעט
לשבת קודם, כשנקם את רצח אחותו במשתפי הפעולה עם הנאצים, כשחזר
לגטו (לאחר שברח ממנו) כדי לשחרר את אביו, או כשעצר את התקדמות
הכוחות העיראקים והירדנים בעמק הירדן בפעולה הירואית, על גבול
מסירת הנפש, ב- 1948.
את עיטור "גיבור ישראל", אות הגבורה הגבוה ביותר, זכו לקבל רק
12 לוחמים. אמיל בריג, שענד אותו לראשונה בחייו בביקור הראשון
של רמטכ"ל ישראלי (אהוד ברק) באושוויץ, הלך לעולמו לפני קצת
למעלה מחצי שנה בגיל 78, ונקבר בטקס צבאי מלא בבית עלמין צבאי.