|
המצלמה מול פניה חשפה לב פתוח
קרוע באובדן
אני מסוגל להתאהב בה
חשבתי לעצמי מול המסך
הכתב מול החומות
מעביר מלל ידוע
אותה אישה מתוקה
באובדן היא שוחה
אפילו מוחי החשוך
הפיל חומותיו כשפתחה פיה
אינני אנגלי ממושקף
מעביר עצמו דרך גיטרה
קורא עיתון ושר
לא, אני רק ילד ישראלי
משוטט אחרי פיגוע
כמה שחצנות ישנה
בצפייה בטלוויזיה
לו רק הייתי מלאך
כך היתה לי הזכות בה לנגוע
אך אני רק ילד ישראלי
לא מגיע לי דבר
מלבד כאב וגעגוע
אם ירצה השם
אולי אש המתאבד
תיגע בי
אומרים שאלוהים מעניש
כך שמעתי אותם אומרים
אולי מילות המשורר
ידבקו בי
מרוב שנאה וחשיבות
מילותיי יכלוני. |
|
|
אני לא אונס
כשעצוב.
שלמה נור,
בתרבות יום א'. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.