הכימיה ביניהם לקויה, ביום בהיר ובמזג אויר נעים היחסים ברורים
- הם קרים, מרוחקים ונטולי אמפטיה. אך כשלפתע הרוח תחל לנשב
ותגבר, השמיים התכולים ישנו את צבעם עם תנועת העננים לאפור
סגרירי, קרני השמש תבלענה, ברקים יפציעו מעת לעת ומטר ימטיר,
כך נעשה בעוד הטמפרטורה ממשיכה לעלות. פתאום משתלט עליו השדון
הנורא, שדון אדום ווולגרי, עוטף אותו, נכנס בו כדיבוק, וזהו,
הוא כבר אדם אחר, לא ממש אדם, עתה הוא שד. הטמפרטורה לוהטת
ומכה בפנים. עכשיו המטרה ברורה. והוא יעשה הכל בשביל להשיג
אותה, עכשיו, מהר. כמו מטורף הוא ישיל את עורו ויעמוד חשוף אל
מול הסערה והאש, הוא יקרע כל פיסת בד שתעמוד בדרכו, ישסף כל
גרון וישפד לבבות בזעקה איומה אל השמיים, הוא יאחז וינשוך ולא
יניח עד חלוף הסערה, עד שיתפזרו העננים ותתגלה עצמת הנזק שגרמה
הסופה. ייחשף הטבח שנעשה, יחשפו ההרס והחורבן, השיטפון שנגרם
בעקבות המטר יותיר את האדמה ספוגה, בוצית וחרוכה, היא תהיה
נקיה ממהמורות, עקורת צמחייה, שוממת. תנשב הצינה כשואפת להעלים
את מעשה הסדום, ורק תחדד את כאב הפציעה, ההכרה תחלחל ותקום
צווחה שנייה אל השמיים. תהדהד הצווחה ותבלע בשיממון. ריק, מכתש
רחב ישאיר אחריו השד, עת יתפוגג באוויר, לאחר שזרע את הרוע שבו
והשאיר את הכוויות צורבות אל הבשר. הוא ייסוב אל הצד וינסה
להירדם מן החלום הנורא שאפף את שנתו. מחשבות מציפות אותו בעוד
הוא עוטף את עצמו בשמיכה, זוהי אשמתו שנתן לשד להיכנס, ולא ידע
לגרשו, שלא ידע לעמוד יציב ואיתן אל מול אופיו המושחת של השטן,
שלא ידע להישאר במקומו ונסחף עם הרוח אל תוך החשכה. הוא ייסוב
אל הצד, יעצום את עיניו, וינסה להירדם. הוא ייסוב אל הצד, אך
לא יצליח להתעלם ולכפר על חטאיו, הרי חטאיו הם, אפילו ששדון
אדום ווולגרי אחראי להתרחשותם.