חחחחחחחחח. "דן אתה הבנאדם הכי מצחיק שפגשתי בחיים שלי!". עוד
פוסטמה. אוף אני שונא פוסטמות. אני כבר בן 28 ולא מצליח להשאר
בקשר יותר מחודש. אני חייב למצוא כלה אחרת ההורים הפולנים שלי
יציקו לי לנצח. אני לא מבין איך אני בן 28 ועדיין גר בבית.
אוקיי אז יש לי כניסה צדדית איזה כלי עולמי אני. יש לי משרה
חלקית בתור מלצר. אבל עדיין אני בן 28 וגר בבית!. כוס אמוק
ערס. "דן אני צריכה שתסיע אותי לבית ספר" אמרה לי אחותי דנה בת
ה17. "טוב נו שיהיה" עניתי לה. יאללה נוסעים לבית ספר. אחרי 10
שנים לחזור לשם. "בדרך צריכים להקפיץ את מור" היא אמרה לי
בשמחה.
"את מי?" שאלתי. "מור....אתה לא מכיר את מור? היא החברה הטובה
שלי!" אמרה דנה בהפתעה. "אהה...נו בטח שאני מכיר את מור"
אמרתי. אין לי מושג מי זאתי מור. לא ממש הכרתי תחברות של דנה.
אולי זה בגלל שכל היום או ישנתי או הייתי ב"עבודה" שלי או
מסתגר בחדר ושומע מוזיקה.

"מור תכירי זה אח שלי דן....". "היי דן" אמרה לי בחורה שנראיתה
הרבה מעל גיל 17 ואם לא הייתה חברה של אחותי כבר מזמן הייתי שם
עליה עין. "יאללה שים גז" אמרה בצחוק מעצבן דנה. אני שונא את
דנה.
האחות היחידה שלי אבל בכל זאת אני שונא אותה. לא יודע אם יש בה
משהו שגורם לי לשנוא אותה. אולי זה בגלל שעד שהיא נולדה ההורים
שלנו התעניינו רק בי. פתאום נולדה המכשפה הקטנה וכבר לא שמו
עליי יותר. "אוקיי תעצור כאן" אמרה לי דנה, והיא ומור ירדו
מהמכונית. אפילו תודה לא אמרה המכשפה הקטנה. כוס אמוק חשבתי
לעצמי. פעם אחרונה שאני לוקח אותה לבית ספר ולא יעזור לה כלום.
הגעתי הבייתה. הלכתי לישון. אלא מה.

"דן תנמיך תמוזיקה! אנחנו מנסות להתכונן פה לבגרות!". שוב
המכשפה הקטנה מעצבנת אותי. "אם אתה לא מנמיך אני ייקרא לאמא".
הנמכתי תמוזיקה. אין לי כוח להטפות מוסר המטומטמות של אמא שלי.
"דן אנחנו נוסעים היום לסבא וסבתא בדרום וכבר נשאר לישון אצלם,
אתה רוצה להצטרף?" אמר לי אבא. "לא תודה" עניתי. אני מעדיף
להשאר פה. לפחות יהיה לי תבית לעצמי. אויי שיט רגע, המכשפה
הקטנה תהיה פה. "דן בגלל שאמא ואבא נוסעים אז מור נשארת לישון
אצלי אז שלא תעז להפריע לנו!" אמרה לי דנה. "נחשוב עלייך"
עניתי לה בחוצפנות. בינתיים כבר נהיה מאוחר אז נכנסתי למיטה
והלכתי לישון.

איך אני שונא תאור של הבוקר. זה כזה מעצבן חשבתי. פתאום שמתי
לב שמישהי שוכבת לידי במיטה. זאת הייתה מור. "בוקר טוב דן" היא
אמרה מחייכת. "מור??!! מה את עושה במיטה שלי?" אמרתי לה נדהם.
"אל תגיד לי שאתה לא זוכר" היא ענתה. "אני לא זוכר" אמרתי לה
ספק צוחק ספק רציני. פתאום שמתי לב שמור קמה והרימה תשמכה. היא
הייתה ערומה. וגם אני. "מה קרה בינינו?" שאלתי את מור. "אתמול
בלילה דפקתי בדלת אחרי שדנה הלכה לישון ושאלתי אותך אם אפשר
להכנס והסכמת, ודבר אחד התגלגל לשני ו...שכבנו. "איך אני לא
זוכר עניתי
לה. "כנראה שאין לך זכרון" היא אמרה לי. מוזר מאוד. אני לא
זוכר שמור נכנסה לחדר שלי, איך זה ייתכן שאני לא זוכר כלום.
"רגע אחד, את יודעת שזה נחשב בעצם כאונס!" אמרתי לה כועס. "אל
תדאג אני לא אספר לאף אחד". גם כן אף אחד. אני בטוח שלדנה היא
סיפרה. אם המכשפה הקטנה תדע ששכבתי עם חברה שלה היא תספר לאמא
ואבא
והם יזרקו אותי מהבית. ביום שלמחרת ההורים שלי חזרו מהדרום.
"נו דנה עשתה בלאגן או שהייתה בסדר" הם שאלו אותי כאילו הייתי
איזה
בייביסיטר שלה. "היה פה איזה בחור אחד שנראה מבוגר יחסית
לתלמיד תיכון.." אמרתי. איזה כיף לשקר להורים שלי ולדפוק את
אחותי הקטנה. "אני מקווה שאתה משקר.." אמא אמרה לי. אני לא
בטוח שאמא קנתה את זה. כי אחרי הכל דנה תמיד הייתה המועדפת
והילדה הטובה מבין שנינו. "אני אלך לברר איתה" אמרה לי אמא
והלכה. טוב העיקר שלפחות אני גורם לאמא ואבא לחשוד במכשפה
הקטנה. יותר מאוחר הסתבר שדנה הכחישה הכל והם האמינו לה. אלא
מה.
אחרי כמה שעות של מלצרות מחורבנת הגעתי הבייתה ונכנסתי למיטה.
אבל מישהו הקדים אותי. מור שכבה במיטה שלי והסתכלה עליי.
"סליחה? אפשר לדעת מה את עושה פה..." שאלתי אותה. "מחכה לך, כל
כך מהר שכחת אותי?" היא אמרה בקול שניסה להיות עצוב כזה.
"אמרתי לך אני אפילו לא זוכר שקרה בינינו משהו!". זה דיי שקוף
שמור דלוקה עליי, אבל בכל זאת גוד דאמט היא בת 17! מה אני
פידופיל או משהו, יש בינינו איזה 11 שנים טובות הבדל. "טוב לא
אכפת לי אם אתה זוכר או לא, עכשיו בוא נעשה את זה ואני בטוחה
שלא תשכח!". זה נשמע לי כמו חלום. איך אחת פצצה כמו מור רוצה
אותי. למרות שאם היו לה עוד כמה שנים לא הייתי חושב פעמיים אבל
בכל זאת. ועוד היא גם החברה הכי טובה של אחותי. לא ידעתי מה
להגיד לה. מצד אחד אני מת לדפוק אותה אבל מצד שני אני עוד עלול
לשבת בכלא בגלל השטויות האלה.

בוקר חדש. "בוקר טוב" אמרה לי מור. היא נשארה לישון אלא מה,
למה מה אני איזה פראייר שיוותר על לילה עם אחת כמוה. "בוקר
טוב" עניתי לה וחייכתי. לא יודע הייתה לי הרגשה מוזרה כזאתי.
מין הרגשה שאני חייב לנצל תהזדמנות עם מור ולמי אכפת בכלל שיש
בנינו 11 שנים הבדל. "מור תגידי....את סיפרת לדנה על זה ששכבנו
ביחד?", "לא." היא ענתה לי. טוב לפחות אני יודע שהמכשפה הקטנה
לא יודעת. טעות שלי. עכשיו היא יודעת.

דנה עמדה בדלת. לא מאמינה למראה עיניה. רואה את אחיה הגדול ואת
החברה הכי טובה שלה יושבים על המיטה עם בגדים תחתונים בלבד.
"אפשר לדעת מה קורה פה?" היא אמרה למור והסתכלה עליי בחשדנות.
"באתי להגיד לדן בוקר טוב.." מור אמרה לה. רואים שלשקר לא היה
הצד החזק של מור. "בחזייה?!" דנה אמרה עצבנית ויצאה מן החדר
בכעס. "כדאי שתדברי איתה" אמרתי למור. "טוב" היא אמרה כאילו
כלום לא קרה והלכה אחרי דנה.

את מור כבר לא ראיתי. היא ודנה כבר לא היו חברות יותר. דנה לא
דיברה עם מור ולא דיברה גם ממש איתי. המכשפה הקטנה
גם לא אמרה שום דבר להורים שלנו. כלום. אבל למרות הכל טיפה
התגעגעתי למור. למרות שלא הכרתי אותה ממש אבל עדיין הייתה
לי מין הרגשה כזאתי בלב שהיה יכול לצאת מכל הקטע הזה משהו
רציני.
יום אחד הטלפון צלצל. "דן נמצא?" אמר קול נשי בצד השני. "מדבר"
אמרתי. "דן...תשמע...זאתי מור...אמממ..אני רוצה שנפגש..לא
יודעת למה לא יודעת מתי ולא יודעת איפה אבל אני רוצה שנפגש!
אני חייבת לפגוש אותך". "לא." עניתי לה, והיא ניתקה את הקו.
רגע מה אני אידיוט? למה אמרתי לה לא! הרי כל מה שחשבתי עליו
בשנתיים האחרונות היה מור. אני לא מאמין איזה טמבל אני. ואז
ירד לי האסימון. אם הייתי אומר לה כן הייתי פוגע בדנה. מסתבר
שאחרי הכל אני לא רוצה לפגוע בדנה מה שאני אומר שאני לא בדיוק
שונא אותה. מאז השיחה עם מור החלטתי לאהוב את דנה. להתייחס
אליה כמו שאח ואחות מתייחסים אחד לשני. להתייחס אליה בכבוד.
ובאמת זה עבד והקשר בנינו נהיה חזק.
אני אוהב אותך מכשפה קטנה.