אחר צהרים של  שישי כשבחוץ השמש  משלחת אחרוני קרניים אדומות,
הבית מצוחצח,  על השולחן מפה צחורה רקומה בעדינות. הפמוטים כבר
הונחו, נוצצים בחגיגיות לקבל את פני השבת. לצידם אגרטל  יפהפה
עם פרח ענוג בתוכו.

נודפת ריח  הסבון ותמרוקי גוף אחרים, שערי  הרטוב מטפטף וגופי
עטוף במגבת גדולה. על עורי עדיין מנצנצות טיפות מהרחצה המרעננת
המפנקת.
מכינה לי ספל קפה ריחני וחם, פורסת לי פרוסת עוגה,  שליוה,
רגועה,  השקט והשלוה מסביב גורמים לי להיות קשובה לעצמי וערה
לתחושותי ורגשותי.
או אז מדליקה את מחשבי. ומחכה לקרא כתבי חברים, תגובות,
דו-שיח המעלה חיוך על שפתי או מבוכה קלה  כשקוראת  קטע חושפני
שהצנעה יפה לה - של אחד מידידיי/ידידותיי.

נכנסת לאחד מחדרי הצאט לשיחות וירטואליות קלילות. את השיחות
הכבדות משאירה לשעות הלילה. אחרי לכתו, כאשר רוצה להפיג את צער
הפרידה.

או אז כשחדרי כבר שרוי באפלולית, קמה ומתנתקת לי מן המסך המכשף
ומרתק, מדליקה את הנרות בפמוטים הנוצצים,  מוציאה מהמקרר את
מיני התבשילים מכניסה לתנור לחימום איטי, ריחם המתפשט מוסיף
לאוירת החמימות החגיגית של הבית. מדליקה את הנר הריחני ליד
שידת מיטתי המדיף ריח מקסים מסביב וצלליו המסתוריים מרקדים על
הקירות.

רק אז מתפנה לעמוד מול ארון הבגדים העמוס כדי לבחור מלבוש
שיתאים לארוע. האם לבחור בגד חושני? ואולי משהו סולידי? או
אולי בגד חגיגי? האם סתם בגד נוח יתאים?  
לאחר שנבחרו בקפידה אחרוני פריטי הלבוש העליונים והתחתונים,
פונה להזליף את ריחות הפתוי המתאימות, מריחת מכחולי האיפור
וזהו. אני מוכנה ומזומנה.

דקה לפני, נגשת למערכת הקולית ובוחרת במוסיקה שתתנגן המתאימה
גם היא לאוירה מסביב.

הדפיקה בדלת -  המרטיטה את הסמוי שבמיתרי ליבי, המסעירה את
רוחי. המעלה סומק בלחיי וניצוצות בעיניי כנערת טיפשעשרה,
כאילו לא חלפו להם 53 שנים מחיי.
וכך כבר... שנתיים  כאילו אך אתמול ניפגשנו. אך הפעם  עומדים
לחגוג  את יום השנה השלישי להכרותנו.