מולך בלי ההגנות
חשוף לציפורנייך
לא הולך יותר ללמוד
נתון לחסדייך
רוצה אותך איתי.

בלילה חלמתי על בית הורייך
הוילה שבמושב
שם נושבת הרוח
על פני מיי היצירה
ביחד רוצה אותך איתי.

ההבל, פוחד מההבל
זה בא אחרי האבל
על מות המשרוקית

בשם המילים העלובות
מרגיש כמו מטורף
ממלא את עצמי כבלון
ברוח עצבות.
סכינים חדות מקלפות לי ת'עור
וזה שורף כשהמים נוגעים.
טלפון ממך יכל להפיל אותי
ולי כבר אין אלוהים
יורה לעצמי ברגל
ושוטף באקונומיקה את הפצעים.

אבל הרוח מהר מנשבת
ועוזבת את הבלון
אני חוזר להגנות
ממשיך לפסוע בין הצלילים
לתקשר עם הסביבה
ולחלום על הזונה מהמושב.