דיכדוך.
יום ראשון.
מחר חוזר הביתה אחרי שבוע בבסיס המסריח הזה ונפלה עליי תחושת
דכדוך ותסכול משוועת.
אני מתקשר לדני למשרד, היא לא עונה
מתקשר לפלאפון, היא לא עונה
פעם, פעמיים, מזכירה עונה בקול מונוטוני:
"שלום. הגעתם למנוי מס'...
נא להשאיר הודעה לאחר הישמע האות... ביפ."
"היי, רציתי לדבר איתך לפני שאני יורה לעצמי בראש, אבל את לא
עונה, אז אני יירה לעצמי בראש בלי לדבר איתך... חבל... "
מחסנית, כדור, ניצרה, רקה, סתרשף, הדק...בום!
חושך...
טלפון... טלפון מצלצל...
"הלו?"
"נו, ירית לעצמך בראש?"
"כן"
"איך היה?"
"אחלה, מנגב את זה עם חומוס." |
